כידוע קמה סערה גדולה מסביב הדיון לגבי "גיור קטינים". ברצוני לדון בשאלה האם מותר לגייר קטן במקרה שהאֵם נשארת נכריה ואינה מתגיירת עמו. שאלה זו בנויה על מספר נקודות:
- בגמרא במסכת כתובות (יא, ע"א) מובא שהורים של ילד נכרי יכולים להביא אותו להתגייר, והוא מתגייר על דעת בית דין. אלא, יש לשאול במקרה שאב הוליד ילד מנכריה, האִם האב יכול להביא את בנו לגיור? הסיבה למקום להסתפק היא, שהרי הילד אינו מתייחס אחר האב היהודי, אלא אחר אמו הנכריה. אם כן, מבחינה הלכתית הוא אינו נחשב אביו.
- מן הסוגיא שם מתבאר שהטעם שאפשר לגייר את הקטן הוא, כיון ש"זכין לאדם שלא בפניו". השאלה היא, האם יש כאן זכות, שהרי יש סבירות גדולה שבמקרה שהאֵם נשארת נכריה, המשפחה לא תתנהג בדרך התורה והמצוות. קשה לומר שהאֵם תחנך את בנה לשמירת תורה ומצוות. ואם כן, יש לומר שאין כאן זכות בגיורו.
- מדברי מספר ראשונים מתבאר שיש חסרון בגיור קטן מצד שאין קבלת מצוות. הגיור תלוי ועומד עד לגדלותו, שאז יקבל את המצוות. קבלת המצוות נעשית על ידי כך שאינו מוחה בגיורו (הרחבתי את הדיבור בשתי הנקודות לעיל בספרי "גר המתגייר" כרך א, במאמר "גיור קטן שגדל אצל משפחה מאמצת", עמ' 359-367).
בנוגע לנקודה הראשונה יש לציין שרבים מן הפוסקים נוקטים שהאב יכול להביאו להתגייר. שעל אף שהילד אינו מתייחס אחריו, לעניין זה הוא נחשב אביו. כך התבאר בדברי שו"ת מהר"ם שיק (יורה דעה, סימן רמח), הראי"ה קוק זצ"ל (שו"ת דעת כהן, סימן קמז), הגריא"ה הרצוג זצ"ל, (פסקים וכתבים, כרך ד, יורה דעה, סימן צו, אות ה),שו"ת אגרות משה (יורה דעה, חלק א, סימן קנח), שו"ת משפטי עוזיאל (כרך ז, אבן העזר, סימן יט, אות ה) ושו"ת משפטי שאול (סימן לח).
אולם, יש להעיר שדעה זו אינה מוסכמת על כולם, ויש אחרונים שלא הסכימו שהאב יכול להביאו להתגייר (עיין תשובות והנהגות, חלק ג, סימן שח; שו"ת איש מצליח, חלק א, יורה דעה, סימן לא; הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שו"ת יביע אומר, חלק ב, אבן העזר, סימן ד; עיין בפסק דין רבני (חלק א, עמ' שעה) שישבו כדיינים, הרבנים י' עדס זצ"ל, י' ש' אלישיב שליט"א וב' זולטי זצ"ל. לא היה ברור להם שהאב מוגדר כאביו לעניין זה, והוא אינו יכול להביאו להתגייר).
עכשיו נעבור לנקודות הבאות. יש לדון בשני מקרים:
א. יש התנגדות של האֵם לגיור הילד, והאב מביאו להתגייר על אף התנגדותה.
ב. אין התנגדות של האֵם לגיור הילד, והכל נעשה בהסכמתה.
שני מקרים אלו מתחלקים כל אחד לעוד שני מקרים:
א. שהילד גדל רק אצל האב ואינו גדל אצל האֵם.
ב. הילד גדל אצל האב והאֵם ביחד.
נתחיל בדיון שיש התנגדות לאֵם לגיורו של הילד. בדברי האחרונים אפשר למצוא שני טעמים לכך שאי אפשר לגיירו:
א. כפי שהתבאר בגמרא הוריו צריכים להביאו להתגייר, וכיון שהאֵם מתנגדת לא מספיק הבאת האב (כך משמע מדברי הראי"ה קוק זצ"ל, שו"ת דעת כהן, סימן קמז; שו"ת שרידי אש, חלק ב, סימן צד; הגריא"ה הרצוג זצ"ל, פסקים וכתבים, כרך ד, יורה דעה, סימן צו, אות ה).
ב. הגיור אינו נחשב לזכותו (שו"ת משפטי שאול, סימן לח).
כמובן, שיש מקום גדול להבנה שדברי האחרונים האלו נאמרו דווקא במקרה שאין התנתקות מן האֵם. דהיינו, הילד גדל גם אצל האֵם. אך, כשאינו גדל אצל האֵם, אפשר לגיירו אפילו שיש התנגדות מצד האֵם.
הראשון לציון, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל (שו"ת משפטי עוזיאל, כרך ז, סימן יט) טען שאפשר לגייר את הקטן אפילו במקרה שהאֵם מתנגדת, כיון שלא צריך את דעתה. האב מגייר את הילד בלידעת בית דין, כיון שנוח לקטן במה שאביו עושה. אבל, אין לגייר את הילד במקרה שהאֵם מתנגדת, כיון שבוודאי היא תמשוך אותו אחרי דרכיה ותסיט אותו מדרכי התורה.
מכאן, נעבור לדיון במקרה שאין התנגדות מצד האֵם והיא מביאה אותו להתגייר.
בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יח, סימן סה) נמצא הסתפקות בדין גיור ילד שהאֵם נשארת בנכריותה והילד לא מתנתק ממנה, אלא, גדל עמה. הוא העלה סברא שאין לגיירו, משום החשש שימשך אחר אמו שנשארה בנכריותה ובכך בית הדין נחשב כמכשיל אותו בעברות שיעשה בגדלותו.
הוא הביא דעת הרב צירלסאהן שפסק להתיר הגרות גם במקרה שהאֵם נשארת בנכריותה. אך, הציץ אליעזר כתב שרבני דורו יצאו חוצץ נגד הפסק הזה.
מדברי שו"ת ציץ אליעזר משמע שאין כאן חסרון מצד קבלת מצוות ובדיעבד הגרות חלה. אלא, הדיון מצד שבית הדין מכשיל את הקטן בעברות שיעשה בעת שהוא יהיה גדול. לכאורה, הוא סותר את דברי עצמו, כיון שבאותה תשובה הוא כתב שבמקרה שיש אומדן דעת של בית הדין שהגר הקטן לא ישמור תורה ומצוות כשיגדל, אי אפשר לגיירו, כיון שאין הגיור זכות בשבילו. נראה שמדובר כאן במקרה שלא ברור שהילד לא ישמור תורה ומצוות בגדלותו, כיון שלא מדובר שהוא גדל אצל האֵם, אלא, הוא לא מתנתק ממנה. זאת אומרת, הוא בא אליה ומבקר אותה, אך גידולו וחינוכו אצל אביו. לכן, ציץ אליעזר, לא יכול היה לומר שהגיור לא חל אלא כשיש אומדן דעת שהגר לא ישמור תורה ומצוות כשיגדל. משום כך, הוא רק בא לומר שאין לגיירו מצד שיש סיכוי שלא ישמור תורה ומצוות בעת שנעשה גדול, ואם כן, בית הדין מכשיל אותו בעברות אלו.
אכן, ראיתי שהרב משאש זצ"ל (שו"ת שמש ומגן, חלק ג, יורה דעה, סימן סב) התנגד לגיור ילד שאמו נשארת בנכריותה ואביו אינו שומר תורה ומצוות. משמע מדבריו שהגרות כלל לא תחול, שאין כאן גרות:
על דבר שאלתך, לגייר ילדים קטנים על דעת בית דין, בזמן שאמם לא נתגיירה, והיא נשארה באזרחות עם האב, ואינה רוצה להתגייר, וגם הבעל לא איכפת לו והוא חילוני. על זה יש להשיב, שמעיקרא דמילתא אין זה גרות לגמרי. דמסתמא אנו יודעים מראש, שהנער הזה מתגדל אצל נוצרים וחילונים, לא שמירת שבת ולא קפידא על הכשרות, ולא תפילות. וכל זמן שהאמא לא נתגיירה, אי אפשר לגייר את הבנים וישארו חיים עמה. ובפרט שגם הבעל לא קפיד. ונמצא שאין זה אלא כסות עינים.
שו"ת בצל החכמה (חלק ו, סימן עז) פסק שבמקרה שהאב יהודי והאֵם נכריה, האב יכול להביא את הילד להתגייר. אך, כל זה נכון דווקא כשמתמלאים התנאים הבאים: 1. הילד הופקד בידי האב. 2. הוא גדל אצל האב. 3. פשוט שישאר עם האב. 4. האב שומר תורה ומצוות.
הרב איסר יהודה אונטרמן זצ"ל (תורה שבעל פה, כרך יג, הלכות גרות ודרך ביצוען) פסק שהאב יכול להביא את בנו מן הנכרית להתגייר ומתגייר על דעת בית דין. אך, מדובר שם שהבן התנתק מן האֵם וגדל אצל האב. ובמקום אחר (שו"ת שבט מיהודה, סימן כט), הוא כתב:
אכן אִם האֵם עצמה אינה רוצה להתגייר וברצונה להישאר בגויותה והילדים נמצאים יחד עמה - דבר זה מהווה עיכוב גדול לגיור, כי כמעט מן הנמנע הוא שהילדים יתחנכו ביהדות שעה שאמם קשורה לאמונה זרה.
לפיכך, הסברא נותנת לומר שאפילו אם נאמר שהגיור חל, בכל זאת, בוודאי לא נכון לגייר את הילד כשלא מתנתק מן האֵם והיא נשארת בנכריותה. צריך ניתוק מן האֵם. אולי אפשר שיבקר אותה לפעמים, אבל בוודאי אי אפשר שיגדל גם אצלה. צריך שחינוכו וגידולו יהיו אצל אביו, וגם צריך שאביו יהיה שומר תורה ומצוות.
אלא, לא אכחיש ולא אומר שאין מן האחרונים שסוברים שאפשר לגייר גם במקרה שידוע שבגדלותו הילד לא ישמור תורה ומצוות. במאמר שהזכרתי לעיל ציינתי לדברי האחרונים שהלכו בגישה זו. כך נקטו שו"ת אחיעזר (חלק ג, סימן כח) ושו"ת אגרות משה (אבן העזר, חלק ד, סימן כו, אות ג). יחד עם זאת, כבר כתבתי במקום אחר, שאין ללמוד מדבריהם לדיון שלנו. שם היה מדובר על מקרים בודדים. ואי אפשר ללמוד ממקרה בודד לגישה מרכזית ולפעול בצורה כזו לגייר המוני גרים. נוסף על כך, אי אפשר לגייר בלי הסכמה של רוב הפוסקים. ואפילו אם לא נראית בעינינו דעתם של הפוסקים האחרים, בכל זאת, בדברים כללים אי אפשר שכל אחד יעשה העולה על רוחו. צריך הסכמה של גדולי הדור בעניינים כללים כאלו.
אין ללמוד מן העבר, שכל רב היה מגייר כפי דעתו, וזאת משום שתי סיבות:
- כאן לא מדובר על מקרים בודדים, אלא למהלך כללי ואלפי גיורים.
- בימינו יש חשש גדול לגיורים רפורמים וגיורים שלא כהלכה, ולכן יש צורך שתהיה השגחה של הרבנות הראשית לישראל על הגיורים.
אוסיף ואומר שלדעתי כל הדיון מסביב "גיור קטינים" יש בו פגם גדול. כוונתי היא, שבכך אנחנו מראים ששמירת תורה ומצוות אינה הכרח, והיהודים הם ככל האומות. הרי אנשים מבינים שאין כאן כוונה אמיתית לשמירת תורה ומצוות, ובכל זאת, הדיינים מסכימים לגייר את הילד. מתוך כך מסיקים שאין חיוב לשמירת תורה ומצוות, לגביהם אין שום הבדל בין שמדובר שהאדם הוא מבוגר ואינו מתכוון לשמור תורה ומצוות ובין שהוא קטן והסבירות גדולה שלא ישמור תורה ומצוות כשיגדל.
אני לא מתכחש למציאות, שיש בעיה רצינית וצריך לתת פתרונות, אך נראה שהדרך שהרבנים הללו הולכים אינה הדרך הנכונה. לדעתי, יש דרכים אחרות לפתור את הבעיה:
- עבודה משאבית של חינוך והדרכה בקרב זוגות מעורבים לשמירת תורה ומצוות.
- עבודה משאבית בבתי ספר חילונים בחינוך לערכי יהדות. בכך נגרום לחיזוק ערכי יהדות בקרב אלו שאינם שומרים תורה ומצוות ולא יבואו לידי התבוללות. נוסף על כך, אם יש נכרים שלומדים בבתי ספר אלו, אולי יבואו להתגייר מתוך כוונה אמיתית לשמירת תורה ומצוות.
- מניעת הבאת נכרים מחוץ לארץ. אפילו שיש להם סבא או אבא יהודי. רק במקרה שברצון הנכרי להתגייר כדת וכדין, אפשר להביאו ארצה.
- הקמת מרכזים רוחניים בכל רחבי הארץ שישפיעו לטובה על התושבים במקום. אין כאן רצון לכפייה דתית, אלא השפעה של ערכי יהדות על תושבי המקום.
- מניעת נתינת אזרחות לנכרים הבאים מחוץ לארץ.
- הציבור צריך להירתם לעזרת כל המתגיירים בכל מה שהם צריכים. רבים מהם זקוקים לעזרה במציאת עבודה, לעזרה רגשית וחברתית. יש גרים שמרגישים בודדים במקום חדש, ולכן על ידי שנתחבר אליהם ונראה להם מאור פנים, נתן להם סיוע רב מבחינה רגשית. כמו כן, נוכל לסייע להם במציאת בית כנסת ובכל ענייני הדת בעיר.
אני לא מתכחש לכך שחלק מן ההצעות האלו קשות מאוד לביצוע כיון שהן תלויות בגורמים ממשלתיים שאין רצונם שנבוא לחנך את ילדי ישראל לשמירת תורה ומצוות. על אף זאת, נראה לי, שיש לנו יכולת להשפיע בכיוונים אלו, ועלינו לפנות לגישות אלו לפני שנפנה לגישות המקילות בגיור.
רב אורי בצלאל פישר הוא מרבני 'דרך אמונה', מחבר הספר 'גר המתגייר' עיונים בהלכות גירות