פתיחתו של שבוע הספר מזמינה אותנו לבחון מדיות אחרות המכילות והמחזיקות את הספר העברי, מלבד בצורתו המודפסת. כוונתי בראש ובראשונה לספרי קודש המופיעים במאגרי מידע, כגון פרויקט השו"ת, ששמו הרשמי הינו "מאגר היהדות הממוחשב", ודי.בי.אס.-התקליטור התורני.
נתייחס תחילה לתקליטור התורני. הסכם ההרשאה עומד על החובה להקפיד על זכויות היוצרים החלות על החיבורים, ומטרת השימוש במאגר מנוסחת בתקנון הרשמי בהגדרה המפורשת הבאה: "השימוש בתוכנה זו מותר לצרכי עיון וחיפוש בלבד ואין לעשות בה או בחלקים ממנה כל שימוש אחר". על מנת להגן על זכויות היוצרים הושתלו במהלך החומר, במודע וכמדיניות מוצהרת, טעויות שונות וסימני זיהוי מיוחדים שבאמצעותם אפשר יהיה לדעת אם אדם עשה שימוש במאגר שהוא מעבר לשימוש סביר. אמצעי הגנה נוסף שיצרו הוא הגבלה משמעותית של כמות החומר הניתנת להעברה בבת אחת, באופן שאפשר להעתיק בכל פעם קטע שאיננו ארוך במיוחד. בהתאם לכך, השימוש בתקליטור התורני הוא אמצעי עזר נוח ויעיל לעיון ולחיפוש, אולם אינו מתאים להכנת דפי מקורות, כתיבת מאמרים או ספרים.
* * *
פרויקט השו"ת זכה בפרס ישראל לשנת תשס"ז. את הרעיון להקמת מפעל זה הגה בשנת 1963 פרופ' אביעזרי פרנקל (סבו של נפתלי פרנקל הי"ד) שעבד באותה עת במכון וייצמן, בשנת 1966 עבר הוא לאוניברסיטת בר-אילן, ועמו נטל את הפרויקט. אולם כל כמה שמפעל זה מונומנטאלי, עדיין יש מקום להעיר הערות מהותיות לגביו. נקודה משמעותית היא כי נוסח הטקסט של התלמוד הבבלי שנעשה בו שימוש הוא בחלק מן המסכתות מהדורת שטיינזלץ. אלה הם פני הדברים בנוגע למסכתות ברכות, שבת, ערובין, פסחים, יומא, סוכה, ביצה, ראש השנה, תענית, מגילה, מועד קטן, חגיגה, בבא מציעא וסנהדרין. לעומת זאת, נוסח שאר המסכתות מובא על פי דפוס ווילנא בתוספת פיסוק לפי מהדורת מכון "תבל" של הבבלי, שיצאה לאור בשנת תשכ"א. הטקסט במהדורת שטיינזלץ מיוסד על דפוס ווילנא, אולם נודעים שינויים שונים בינו לבין דפוס ווילנא. כך במהדורת שטיינזלץ למסכתות הנזכרות נפתחו ראשי התיבות, נוספו קטעים שהושמטו בידי הצנזורה וכן הכתובים המקראיים מובאים בכתיב חסר. והנה, מתברר שמצוי חוסר אחידות ועקיבות גמור בנוגע לנוסחאות הבבלי, יצירה כה בסיסית במאגר, וחיוני להמיר את המסכתות המובאות לעת עתה לפי נוסח מהדורת שטיינזלץ בגרסת דפוס ווילנא. לאור הממצא הזה קיים גם מקום לבחון את מקור התשתית הלשונית של טקסטים נוספים במאגר.
כידוע, דבר שבשגרה הוא שבני אדם מכינים דפי מקורות על בסיס פרויקט השו"ת, וזאת מבלי שהם מעיינים בספרים המקוריים עצמם. על כן אדם העורך דפי מקורות או המצטט מתוך אותן מסכתות הנמסרות בהתאם למהדורת שטיינזלץ, ראוי שישווה תחילה את הנוסח עם גרסת דפוס ווילנא.
נקודה נוספת הראויה לציון נוגעת לקובץ "אוצר מדרשים" בעריכתו של יהודה דוד אייזנשטיין, שיצא לאור בניו יורק בשנת תרע"ה (1915). מסיבה בלתי ברורה כותר קובץ זה בפרויקט השו"ת הינו "אוצר המדרשים", למרות שאין לכך אחיזה כלשהי.
* * *
חשוב לציין כי ישנם מקומות כלשהם בפרויקט השו"ת, שאת מספרם לא ניתן לאמוד, שבהם הנוסח הנמסר אינו מדויק לחלוטין, ומפעל זה עדיין איננו בגדר ספר תורה מוגה שאין בו כל רבב. בדברים הבאים ברצוני להדגים מקרה פרטי של בעייתיות שנוצרה בעקבות הימצאות טעויות אחדות בפרויקט השו"ת, וכן לעמוד על התוצאות הלא מרנינות של תופעה זו. כך תשובתו של הרב יאיר חיים בכרך בנושא נשים ואמירת קדיש שבספרו שו"ת חות יאיר (סימן רכב) אינה נקייה מטעות. תשובה זו היא הראשונה והקלאסית בנושא, ועליה נסמכו ונסמכים פוסקים מאוחרים יותר בדיוניהם, הן לקולא והן לחומרה. ככל הידוע, שו"ת חות יאיר נמנה על הספרים הראשונים יחסית שנכללו במאגר היהדות הממוחשב.
הנוסח של חיבור זה בפרויקט השו"ת מיוסד, בהתאם למידע המופיע ברשימת מהדורות הספרים שבתפריט העברי, על דפוס למברג תרנ"ו (1896). לעומת זאת, בתפריט האנגלי נאמר שהוא מיוסד על מהדורת למברג תרנ"ד (1894), שהיא מהדורתו השנייה של חיבור זה. באשר לנוסח התשובה בעניין נשים וקדיש מצויים שינויים אחדים בין הגרסה במהדורת תרנ"ו בהשוואה לנוסח במהדורת תרנ"ד. אפשר אף להצביע על טעות המצויה במהדורת תרנ"ד שתוקנה במהדורת תרנ"ו. הכוונה למילים "ונזכר בגמ'[רא]" שתוקנו להיות "כנזכר בגמ'", נוסח המצוי גם בדפוס הראשון של "חות יאיר" (פרנקפורט על נהר מיין תנ"ט). השוואת נוסחאות התשובה מלמדת שפרויקט השו"ת עשה שימוש במהדורת תרנ"ד.
והנה, ישנן שתי טעויות שחדרו לטקסט של התשובה הנדונה בפרויקט השו"ת, שאינן מצויות במהדורה כלשהי של החיבור המודפס. בתחילת התשובה ב"חות יאיר" מוזכרים צדדים לפיהם יש מקום להתיר לבת לומר קדיש, ולעומת זאת בהמשך המחבר מסייג את דבריו וסובר שיש לאסור זאת מהחשש שייחלש כוח המנהגים של בני ישראל, וכל אחד יהיה בונה במה לעצמו על פי סברתו "ומחזי מילי דרבנן [=וייראו מילים של רבותינו] כחוכא ואטלול' ויבואו לזלזל בו". אולם הנוסח בפרויקט השו"ת כאן הוא "ויבואו לגלגל בו". נוסח זה משנה את המשמעות, אם כי מובנו של היגד זה בגרסה השגויה אינה נהירה ואינה מחוורת לחלוטין.
עניין נוסף הראוי לציון הוא שבסוף התשובה בפרויקט השו"ת מצויה תוספת הלשון הבאה: "/מהגהות ב"ד/ +ע' שו"ת כנסת יחזקאל יו"ד ותשובה מאהבה ח"ב (סי' רכ"ט אות י') מ"ש ע"ז [=מה שכתבו על זה]". נוסח זה איננו מצוי במהדורה כלשהי של "חות יאיר", והוא נטול מחיבור אחר לחלוטין, שאינו מוזכר כלל בשמו; שו"ת בית דוד לרב זאב וואלף לייטער (גליציה תרנ"ב-ארה"ב תשל"ד). בחיבור זה מקדיש המחבר סימן שלם להערות ולהגהות על "חות יאיר" (שו"ת בית דוד השלם, ירושלים תש"ס, חלק א, סימן נ, כו ע"א-כז ע"ד). משמעות הגהתו בקטע המצוטט לעיל היא שישנה התייחסות לנושא של נשים ואמירת קדיש גם בשו"ת כנסת יחזקאל לרב יחזקאל קצינאלפוגין וגם ב"תשובה מאהבה" לרב אלעזר פלקלס. הערה זו המובאת בסוף נוסח התשובה בדבר נשים וקדיש בפרויקט השו"ת אינה חלק אינטגראלי ממנה, ואינה אמורה להימצא שם. בדיקה מדגמית מעלה שהגהות נוספות מתוך שו"ת בית דוד נמצאות אף הן בפרויקט השו"ת בסיום שו"תים נוספים ב"חות יאיר". מהות ההערות הללו אינה זוכה להסבר כלשהו, וקרוב להניח כי יש מבין הקוראים שלא יעמדו מצד עצמם על כוונת הדברים. מן הראוי להשמיט הגהות אלה לטובת שמירה על מהימנות הטקסט, או לכוללן במרוכז במקום אחר.
שו"ת חות יאיר בעניין נשים ואמירת קדיש הועתק מתוך פרויקט השו"ת בידי מחברים שונים, שלא טרחו להשוות את הנוסח שהסתייעו בו עם גרסת מהדורה מודפסת של החיבור, וכך הוא נדפס בנוסח הבעייתי וכן נמצא בצורה זו גם במקומות שונים במרשתת. בנוסח שגוי זה הסתייעו אישים מהעולם הדתי לאומי, לרבות רבנים נודעים, וכן נעשה בו שימוש בעולם החרדי. בחלק מהמקרים שבהם הועתקה התשובה נכלל גם משפט התוספת בסיומה, אולם יש שלא הביאוהו. אפשר לשער כי מי שציטטו את התשובה עם התוספת, העתיקוה מבלי שהיו מודעים לאופייה. אם להזכיר דוגמאות אחדות, שימוש בנוסח השגוי של התשובה עם המילה "לגלגל" מצוי בין היתר ב"שאלות ותשובות רבני אירופה" (בריסל תש"ע, סימן פג, עמ' רסט), בלקט המקורות שהכין בזמנו עמיחי טורם בנושא נשים ואמירת קדיש הנמצא במרשתת, בספרה של מלכה פיוטרקובסקי (מהלכת בדרכה, עמ' 271), וכן, כאמור, שורה של רבנים בציבור הדתי לאומי עשו בו שימוש.
אפשר להעלות את ההשערה שהמילה השגויה "לגלגל" באה לעולם בעקבות שימוש בגרסה ראשונית של תוכנת המרה שמידת דייקנותה לא הייתה מושלמת, ולאחר מכן התשובה לא עברה הגהה כראוי. חדירת טעות זו מעמידתנו על גודל האחריות המוטלת על כל אדם העוסק בלימוד ובהוראה להוציא מתחת ידו דבר מתוקן. טעות זו נכנסה לאוצרות מקורותינו והטמיעה בהם נטע זר, שגיאה במלוא מובן המילה.
בעקבות הימצאות הבעייתיות בנוסח שו"ת חות יאיר בדבר נשים ואמירת קדיש, פניתי לפרויקט השו"ת והבאתי את העניין לידיעתם, ויש לקוות שהתיקונים הללו ייכללו בנוסח מעודכן של המאגר. שוחחתי בשעתו עם הרב יעקב ויינברגר, מנהל פרויקט השו"ת, שאמר לי שהאחריות לתקינות נוסחאותיהן של מובאות מוטלת על המחברים, הם שמחויבים לבדוק שהציטוטים יהיו מדויקים, ואין האחריות חלה על פרויקט השו"ת. דבר זה נכון כשלעצמו, אולם מכל מקום, לצד זאת אחריות יתירה מושתת גם על מפענחי ומגיהי הספרים, ועליהם להקפיד שלא תצא תקלה מתחת ידם.
* * *
המורם מכל האמור הוא שעדיין קצרה ידם של המאגרים התורניים הממוחשבים להבטיח בצורה שלמה וגמורה שלא יארעו תקלות וטעויות טקסטואליות כלשהן בהם. בשל כך מחובתו של כל אדם המכין דפי מקורות והמפרסם מאמר או ספר לאמת ולאשש את נוסחי המובאות שהוא מצטט באמצעות השוואת הנוסחים המופיעים בפרויקט השו"ת עם החיבורים המודפסים.
אדם הכותב חיבור, הסבור אולי לתומו שהשימוש בפרויקט השו"ת בא ומקל בצורה משמעותית על מלאכתו, במידה ואינו מאמת את נוסחי המובאות - עשוי למצוא את עצמו ביום מן הימים במצב בלתי צפוי לכאורה, שבו יעמידוהו על הבעייתיות בנוסח שעשה בו שימוש, כפי שהדוגמה בעניין שו"ת חות יאיר מלמדת. מעבר לכך, חובה על מחברים וכותבים לפעול בצורה מושכלת ולעיין בחיבורים עצמם כדי להגיה את הגרסאות, בראש ובראשונה על מנת למנוע מקרים של הטמעת טעויות באוצרות מקורותינו לעד.