מבוא
במאמר כאן אמשיך את העיון בנוגע לדין הצורך בקבלת מצוות בגיור. אדון בדברי האחרונים ואעיר עוד מספר הערות.
דעת האחרונים
אחד מן האחרונים שפתח לנו פתח בהבנת הסתירה בדברי השו"ע, וביישוב דברי הרמב"ם, הוא שו"ת חמדת שלמה (יורה דעה, סימן ל, אות י). דבריו הם יסוד גדול בכל הלכות גרות. לדעתו, יש לחלק בין הודעת מצוות ובין קבלת מצוות, הן שני עניינים. משמעות קבלת מצוות היא שיקבל עליו להיכנס בדת יהודית, שיש בכך ממילא קבלת מצוות [זאת אומרת זה שנכנס לכלל העם היהודי, הוא נכנס לקבלת מצוות. משמעות הכניסה לדת יהודית היא לקיים את המצוות שניתנו בהר סיני]. משמעות הודעת מצוות, היא להודיע לו עניין המצוות וכן שכרן וענשן. הצורך בקבלת מצוות הוא לעיכוב, אך הצורך בהודעת מצוות אינו לעיכוב. על פי חילוק זה הוא יישב את הסתירה בדברי השו"ע שהובאו לעיל. בסעיף ג' מדובר על קבלת מצוות, בסעיף י"ב מדובר על הודעת מצוות:
אך לדעתי נראה פשוט וברור דאין קושיא כלל דקבלת המצות הוא שמקבל עליו בסתם לכנוס בדת ישראל. ולעשות ככל התורה והמצוה והודעת המצות הוא שיודיעו לו איכות וחומרות המצוה כמו שכתוב בגמרא בתחילה אכלת חלב וכו' חללת שבת אי אתה נסקל. על זה כתב שפיר שאין הודעת מצוות מעכב. ורבינו הגדול בשלחנו הטהור ביאר להדיא הודעת שכר המצוות ועונשן. אבל לעולם קבלת מצוות דהיינו שרוצה לכנוס בדת יהודית פשיטא דצריך. כן נראה לי פשוט דהודעת המצות וקבלת מצוות שני ענינים הם.
יש עוד אחרונים רבים שעמדו על החילוק בין הודעת מצוות לקבלת מצוות ועמדו על הנקודה שהצורך בקבלת מצוות בגיור מעכב את הגיור, וגיור בלי קבלת מצוות אינו גיור. לשם קיצור הדברים אציין שאפשר למצוא את המקורות בספרי בספרי "גר המתגייר", עמ' 156-168.
אסיים חלק זה, עם דברי שו"ת שואלין ודורשין (חלק ב, סימן מז). הוא כתב שבדברי הרמב"ם לא מוזכרת קבלת מצוות כחלק מן הגיור, ושצריך קבלת מצוות בבית דין. משמע מדבריו, שהצורך בקבלת מצוות אינו לעיכוב. שו"ת שואלין ודורשין הביא הסבר מעניין בשם הגרי"ב זולטי זצ"ל שסובר שבוודאי דעת הרמב"ם שבלי קבלת מצוות הגיור לא חל. אין תורת גרות בלי קבלת מצוות. שהרי הרמב"ם כתב (הלכות איסורי ביאה יג, ד): "כשירצה העכו"ם להכנס לברית, ולהסתופף תחת כנפיהשכינה וקיבל עליו עול תורה, צריך מילה וטבילה".הרמב"ם כתב במפורש שצריך לקבל עליו עול תורה. אלא הסבר הדברים הוא:
הרמב"ם סובר שקבלת מצוות אינה חלק ממעשי הגיור, ואינה אחת מדרכי ההתגיירות כמו המילה וטבילה. אלא, היא בעצם מהות הגרות. כמו שאינה שייכת תורת גרות כשאינו רוצה להיכנס לברית ולהיות יהודי, כך אין תורת גרות כשלא רוצה לקבל עליו עול תורה ומצוות. שהרי מי הוא יהודי - זה שיש עליו עול תורה ומצוות, אם הוא לא קיבל עליו עול תורה ומצוות, הרי זה כמו שלא קיבל עליו להיות יהודי. ביאור זה מדוקדק בלשון הרמב"ם שכתב: לאחר שקיבל עליו עול תורה, צריך מילה וטבילה. כלומר, יש חילוק בין המילה וטבילה לקבלת מצוות. כיון שקבלת מצוות היא מהות הגיור, המילה וטבילה הן מעשה הגיור.
מכאן, מובן מדוע הרמב"ם לא הזכיר שיש צורך בבית דין בקבלת מצוות. כיון ש"משפט" כתוב בהקשר למעשי הגרות, לגמר ולחלות הגרות. אך, הטור והשו"ע סוברים שקבלת מצוות היא מדרכי ההתגיירות, היא אחת ממעשי הגרות, כמו מילה וטבילה. לכן, הם סוברים שהצורך בקבלת מצוות בפני בית דין הוא לעיכוב.
הגרי"ד סולובייצי'ק זצ"ל (קול דודי דופק, עמ' 99-100, הערה 22) הביא בשם אביו שגם ביאר כעין דברי הרב ז'ולטי. אביו אמר שהרמב"ם לא התכוון לומר שגר שנתגייר על מנת שלא לקיים המצוות הוא גר. דבר כזה יקעקע את כל עניין הגרות וקדושת ישראל המתמצה בחובתנו לקיים את מצוותיו של הקב"ה. שיטת הרמב"ם היא, כי אין קבלת מצוות מהווה פעולה מיוחדת בגרות הזקוקה לבית דין, כמו טבילה. לכן, אם יודעים שהגר מוכן לקבל בטבילתו עול תורה ומצוות, אף על פי שלא היה מעשה מיוחד של השמעת המצוות והסכם הגר, הטבילה מועילה, כיון שהגר מתכוון לחיות חיים קדושים של ישראל כשר [דברי הרב הובאו גם בספר דברי הרב, לרב צבי שכטר שליט"א, עמ' קצח, אות ב].
יסוד זה לחלק בין החיוב לקבל תורה ומצוות בצורה הצהרה, ובין הצורך לרצון לשמור תורה ומצוות מבואר גם בדברי הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ"ל (שו"ת "מנחת אברהם", חלק ב, סימן כא), הרב אשר וייס שליט"א ("מנחת אשר", מסכת שבת, סימן לד) והרב ניסן רוזנטל זצ"ל (בספרו "משנת יעקב", הלכות איסורי ביאה יג, ד, אות ג).
מסקנה
לפי המובא לעיל התבאר לנו שיש יישוב מרווח לביאור דעת הרמב"ם ואין שום ראיה שהרמב"ם סובר שאין צורך בקבלת מצוות. יש מקום לחלק בין הצורך בהודעת מצוות לצורך בקבלת מצוות. ואפילו אם ננקוט כהבנה שלדעת הרמב"ם אין צורך בקבלת מצוות, בכל זאת, יש לחלק בין המעשה של קבלת מצוות - אמירה שהוא מקבל עליו את המצוות, ובין הרצון לשמור תורה ומצוות. יכול להיות שלא צריך מעשה של קבלת מצוות, אבל בוודאי צריך רצון לשמור תורה ומצוות. ובדברי השו"ע יש אפילו להוכיח שסובר שצריך מעשה של קבלת מצוות ובלי המעשה של קבלת מצוות, הגיור לא חל.
הכותב הוא מרבני דרך אמונה, מחבר ספר הלכות גירות- 'גר המתגייר'
אפשר לשלוח הערות לאימייל: ori.bezalel@gmail.com