בעניין מצוות ביקור חולים, האם המצווה היא גם באדם שנפגע כתוצאה מהעבירה שעשה, כגון שנסע בשבת רח"ל ונפגע בתאונת דרכים, או רחץ בים המעורב בלי מציל וטבע והצליחו להצילו וכעת הוא בבית חולים, ועוד דוגמאות רבות לזה. וכן במקרה המזעזע במי שהשתתף במצעד התועבה ובא קנאי (רוצח) שדקרו בסכין, אם יש מצווה לבקרו.
נראה דדין זה תלוי בגדר ומקור מצוות ביקור חולים.[1] דאם נימא דמצוות ביקור חולים כלולה בתוך מצוות עשה של גמילות חסדים - "ואהבת לרעך כמוך", כפי שהבין הרמב"ם במשנה תורה (הלכות אבל א, יד. ועיי"ש בקרית-ספר) וכן בדבריו בספר המצוות (שורש ב), ועיין בזה בהשגות הרמב"ן (לספר המצוות שורש א). לפי זה לא יצטרך לבקר חולה שנפגע כתוצאה מעבירה. שכן "לרעך כמוך", הכוונה: 'לאחיך בתורה ובמצות' (כפי שהעיר הקרית ספר שם). כלומר, מצוות גמילות חסדים עיקר חיובה למי שאחיך בתורה ובמצוות. ואין היא שייכת ב'רשע'. ויתרה מכך, אם נפגע האדם תוך כדי עבירה, ועתה באים לבקרו, הרי יש כאן סוג של הזדהות עם העבירה עצמה, ולכן אין לבקרו (וע"ע בשיטת הרמב"ם והרמב"ן בספר מכתב לחזקיהו פסחים נ, א דף מא. ובשו"ת הלכתא מאורייתא א סימן ד).
אולם בעל הלכות גדולות מנה את מצוות ביקור חולים כמצווה בפני עצה בתוך מניין העשין (עשה לו) ולמד זאת מהפסוק (שמות יח, כ): "והודעת להם את הדרך ילכו בה", וכ"כ הסמ"ק (עשין מז) וספר חרדים (יח אות ט). ועיין בשדי חמד (מערכת ב אות קטז) שהביא עוד דעות הסוברות הכי. לפי זה קיימת מצווה עצמאית של ביקור חולים, ללא קשר לגמילות חסדים, הנצרכת בגלל שמצווה זו אפילו כאשר המבקר יפגע (כי בן גילו). וממילא לפי זה אין לנו את המיעוט (במצווה) שיהא רק ב'אחיך בתורה ובמצוות'. וע"ע בזה בשו"ת ציץ אליעזר (ה רמת-רחל סי' ב). וכבר שנינו בגמרא בבא מציעא (ל, ב): "והודעת להם את הדרך אשר ילכו - זהו ביקור חולים" (וע"ע בשו"ת חקקי לב אורח-חיים יז, דהעיר דדעת הריטב"א ורבינו יונה דביקור חולים מדאורייתא, עיי"ש. וע"ע בשו"ת תשובות והנהגות ב, תקצב).
וחשבתי להוסיף ולומר דמצינו לגבי עדת קורח שהיו רשעים שאומר משה (במדבר טז, כט): "אִם-כְּמוֹת כָּל-הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל-הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לא ה' שְׁלָחָנִי". ודורש מכאן ריש לקיש בגמרא בנדרים (לט, ב): "רמז[2] לביקור חולין מן התורה מנין? שנאמר אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל אדם וגו' מאי משמע אמר רבא אם כמות כל האדם ימותון אלה שהן חולים ומוטלים בעריסתן ובני אדם מבקרים אותן מה הבריות אומרים לא ה' שלחני לזה", וכן איתא בילקוט שמעוני (במדבר טז, תשנב). מכאן משמע שאף חולים רשעים יש לבקר שהם מצויים על מיטות. והכי היה מקרה מיוחד, שמשה התפלל שרשעים אלו לא יהיו אפילו בדרגה כזו של חולים רשעים שמבקרים אותם (וע"ע בארחות-חיים ב עמוד תקנז ובכל בו סי' קיב).
אמנם יתכן להוסיף ולומר שהדבר תלוי בכוונת המצווה של ביקור חולים. אם נימא שהמצווה היא "לעיין בצרכי החולה" (לשון ערוך-השלחן שלה), ולעזור[3] לו, כפי שמשמע מהגמרא בנדרים (מ, א) שרבי עקיבא בשביל שכיבד וניקה את הבית הבריא החולה, הרי כבר כתב בשו"ת ציץ אליעזר (ה רמת-רחל מצווה ג) כי בבית חולים בו דואגים ועושים את צרכיו, אין מצווה לבקר חולים (ובעיקר כשיש לו הרבה מבקרים ומטפלים). ולפי"ז לא יצטרך לבקרו. וכן ע"פ השאילתות (אחרי-מות אות צג) שכיוון שראה בעל הפונדק שרבי עקיבא מבקרו, הביו שהתלמיד הינו חשוב, ומיד טרח הרבה בשביל החולה והוא הבריא, אזי יש לחוש שיחשבו שאותו אדם שעבר עבירה הינו אדם חשוב, וזה ליתא כלל.
אולם אי נימא נראה דעיקר המצווה היא לבקש עליו רחמים, כפי שכותב הרמב"ן בתורת האדם (שער המיחוש ד"ה 'במסכת נדרים'): "כדי שיכוין דעתו לרחמים ויבקש עליו". וע"ע בזה במהר"ל (נתיב גמילות-חסדים ד) שכאשר מבקר את החולה אז הוא מבקש עליו רחמים (ועיי"ש שבקשת רחמים ללא ביקור דרגתה נמוכה יותר). וכן משמע מהשולחן ערוך (יורה-דעה שלה). הרי וודאי דקיים עניין להתפלל עליו שיבריא וישוב בתשובה שלמה, כפי שמצינו בגמרא בברכות (י, א): "בעי ר' מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו אמרה לי' ברוריא דביתהו מאי דעתך משום דכתיב יתמו חטאים מי כתיב חוטאים חטאים כתיב ועוד שפיל לסיפיה דקרא ורשעים עוד אינם כיון דיתמו חטאים ורשעים עוד אינם אלא בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה ורשעים עוד אינם בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה". ויתכן שאם יעודד את החולה ויסייע בידו להרהר בדרכיו ובמעשיו, הלה יחזור בתשובה.
ניתן עוד להוסיף ששנינו בגמרא במסכת גיטין (סא, א) דבמקרים את העכו"ם מפני דרכי שלום, וכן נפסק בשולחן ערוך (שלה, ט) ועיי"ש בגר"א. ומובא ברמב"ם (הלכות אבל יד, יב. הלכות מלכים י, יב) ד"מבקרין חוליהם מפני דרכי שלום", וכן "אפילו העכו"ם צוו חכמים לבקר חוליהם", וזהו "מפני דרכי שלום הרי נאמר 'טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו' ונאמר 'דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום' ". ועיין ברמב"ם שביאר דזה הדבקות במידותיו יתברך שהוא רחמיו על כל מעשיו. וע"ע ברמב"ן (שורש א) שבה"ג למד דין ביקור חולים מדין 'הדבק במעשיו... מה הוא מבקר חולים אף אתה בקר חולים' (עיין סוטה יד, א). וא"כ אם בעכו"ם כן, ק"ו בבניו, בניו חביביו, שאף כשהם חוטאים מלאים מצוות כרימון (וכבר הארכנו דישראל שחטא ישראל הוא, עיין שו"ת אבני דרך ז, קעח אות ט).
אלא דלפי"ז יש לומר דכאשר ילך לבקר את החולה שנפגע כתוצאה מהעבירה, ראוי מאוד דילך לבקר עוד חולים, שהרי הגירסא בגמרא שמבקרים חולי עכו"ם "עם חולי ישראל" (וכן הגירסא ברי"ף וברמב"ם בהלכות מלכים). ויודע אנכי דיש המקלים וסוברים דהמילה "עם" (חולי ישראל) לאו דווקא, כמובא בר"ן, וכן איתא בחכמת אדם (כלל קנא) ובש"ך (יורה-דעה שלה, סק"ח). וע"ע בפרישה (שם).
לדינא האם לבקר חולה שעבר עבירה, נראה דזה תלוי, אם הביקור יביא ל'החלשת' האיסור - העבירה, ולמעין הזדהות עם האיסור, דבזה נראה לי דאין מצווה לבקרו, ואף יש להימנע מלבקרו. אולם, אם הביקור חולים יגרום לחולה להרהר במעשיו ואפשרות שהחולה יתקרב (אפילו) במעט לה' יתברך ולתורתו או שהביקור יגרום לקידוש השם (מעין דרכי שלום שמצינו בעכו"ם), הרי שיש מצווה לבקרו (ובתנאי שלא יהא בזה החלשת העבירה - האיסור). ומה טוב ומה נעים שבעת ביקורו יבקר עוד חולים שהם יראי השם.
הכותב הוא מחבר הספר שו"ת אבני דרך
[1] תודות לרב יהושע בן מאיר בתשובה זו.
[2] עיין במהר"ץ חיות (נדרים לט) דכתב דכל היכא דכתיב בגמרא "רמז", הכוונה דהוי הלכה למשה מסיני.
[3] והכי דייקנו בשו"ת אבני דרך (ח, תרג) מדברי הגמרא במסכת סוכה (מא, ב) שם נאמר: "תניא רבי אלעזר בר צדוק אומר כך היה מנהגן של אנשי ירושלים אדם יוצא מביתו ולולבו בידו, הולך לבית הכנסת לולבו בידו, קורא קריאת שמע ומתפלל ולולבו בידו, קורא בתורה ונושא את כפיו מניחו על גבי קרקע, הולך לבקר חולים ולנחם אבלים לולבו בידו", ויש לעיין מדוע כאשר הולך לנחם אבלים לוקח הוא עמו את ארבעת המינים? אלא נראה שהוא בא לעזור לחולה ולסייע לו ליטול ארבע מינים.