נשאלתי ע"י שוטר אחד שיש לו חברים לעבודה מחוץ לארץ והם גויים ומגיעים לארץ לאירוע ולצורך עסקים עם אותו יהודי שהוא שוטר. הבקשה ממנו היא שיקח אותם לאחר האירוע לכל מיני מקומות "קדושים" לנצרות כגון כנסיות או אתרי נצרות. ושאלתו האם מותר לו להסיע אותם באופן שהוא אינו נכנס לאותם מקומות?
ראשית אציין דחלק מהמקורות בתשובה זו הבאנו בספרנו בשו"ת אבני דרך (ו, קטו) בעניין כניסה לכנסיה.
המשנה במסכת עבודה זרה(יא, ב) אומרת: "עיר שיש בה עבודת כוכבים - חוצה לה מותר... מהו לילך לשם? בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום - אסור, ואם היה יכול להלך בה למקום אחר - מותר". הרמב"ם בפירוש המשניות (עבודה זרה א, ד) כתב בזה: "יש לדעת שכל עיר מערי האומה הנוצרית שיש להם בה במה, רצוני לומר בית תפילתם, אשר הוא בית עבודה זרה בלא ספק, הרי זו העיר אין מותר לעבור בה בכוונה, וכל שכן לדור בה... ואם זה הוא דין העיר, קל וחומר לדין בית עבודה זרה עצמו, שכמעט אסור להביט בו, וכל שכן לקרב אליו, וכל שכן להיכנס אליו", וכ"כ הריטב"א (עבודה זרה יא, ב), הרשב"א (טור יורה-דעה קמט) והש"ך (יורה דעה קמט, סק"א). ועיי"ש בדברינו דדברי הבית יוסף(יו"ד קמח) לגבי ע"ז דלא מיירי דבריו בימינו.
וכן מבואר בשו"ת פרי השדה (ב, ד)דהאיסור להיכנס לבית תיפלתם של נוצרים הוא אף כשאין שם צלמים, שכן איתא ברמב"ם (מאכלות אסורות יא) שהנוצרים עובדי עבודה זרה הם, וכ"כ בשו"ת מנחת אלעזר (א, נג אות ג) ובשו"ת ציץ אליעזר (יד, צא). והוסיף הציץ אליעזר ש"ברור שאסור ליכנס לחצר (הכנסייה)כדי להשקיף על הנוף". ויש דסברו(בספר שבילי דוד קנד) שאיסור הכניסה לכנסייה של נוצרים הוא איסור תורה. וע"ע בשו"ת אבני (א, קנג אות ד) שהביא בשם הגריש"א שאף אין להסתכל על הכנסייה מבחוץ.
לאור זאת וודאי דאין ליהודי להסיע שם, דהרי הוא קרוב למקום הכנסיה של הנצרות (דיש להימנע מלראותם), בייחוד דין זה אמור במקומות שהכבישים מובילים רק למקום זה.
כמו כן, מצינו שבן נח מצווה על שבע מצוות (סנהדרין נו, א), ואחת מן המצוות היא עבודה זרה. ושנינו בגמרא (שם, נו, ב): "אמר רבא ומי איכא למאן דאמר עכו"ם שעשאה ע"ז ולא השתחוה לה חייב והתניא בעכו"ם דברים שבית דין של ישראל ממיתין עליהן בן נח מוזהר עליהן אין בית דין של ישראל ממיתין עליהן אין בן נח מוזהר עליהן למעוטי מאי לאו למעוטי עכו"ם שעשה ע"ז ולא השתחוה לה אמר רב פפא לא למעוטי גיפוף ונישוק גיפוף ונישוק דמאי אילימא כדרכה בר קטלא הוא אלא למעוטי שלא כדרכה". ועיי"ש ברש"י דדברי רב פפא מוסבים בביאור השיטה שבן נח שעובד ע"ז נהרג.
דין זה נפסק ברמב"ם בהלכות מלכים (ט, ב) שבן נח נהרג על ע"ז: "בן נח שעבד ע"ז הרי זה חייב והוא שיעבוד כדרכה וכל ע"ז שבית דין של ישראל ממיתין עליה בן נח נהרג עליה וכל שאין בית דין של ישראל ממיתין עליה אין בן נח נהרג עליה ואף על פי שאינו נהרג אסור בכל ואין מניחין אותו להקים מצבה ולא ליטע אשרה ולא לעשות צורות וכיוצא בהן לנוי"1. וחזיתי כי בעל בנין שלמה(הובא באסיפת זקנים) דבזמן שידם תקיפה יש למנוע מהם לעשות ע"ז. ולפי השיטה שבן נוח נהרג על ע"ז יש למנוע אף ממנו לעבוד (ועיין במאירי סנהדרין נו, ב ד"בן נח אינו נהרג על ענין ע"ז אלא על הצד שישראל נהרג").
ומצינו (סנהדרין עד, ב) דנחלקו רבא ואביי האם בן נח צריך למסור את הנפש, בכדי שלא לעבוד ע"ז. דדעת רבא בכל אחת משבע המצוות שצריך לקיים בן נח, הוא מצווה למסור את נפשו על כך: "אינהו וכל אבזרייהו". ומבואר (שם עה, א) דע"ז אצל גוי היא כשאר עבירות אצל ישראל דבצינעא אינו צריך למסור את הנפש. והספק בגמרא הוא בפרהסיא (כך ביאר רש"י ד"ה 'בן נח' דהספק הוא בע"ז). וביאר בחידושי הר"ן (שם עה, א ד"ה 'ואם איתא') שאף בעשרה נכרים הכופרים בעבודה זרה צריך למסור את הנפש.
בתר עיוני בזה ראיתי דכתב בספר חסידים (תתשכד) דמי שרואה נכרי העושה עבירה עליו למחות בידו אם יוכל (כפי שמצינו ביונה שנשלח אל העיר נינוה). אולם יש לעיין בזה דהרי במצוות תוכחה נאמר (ויקרא יט, יז) "הוכח תוכיח את עמיתך", ועיין ברש"י(סנהדרין עה, א ד"ה 'ואם') שכתב במפורש דאין צורך להוכיח את בן נח.
אולם נראה דיש לחלק בין הוכחה לבין מניעה ואישור (ברכו על כך). דהרי אלישע לא מיחה בנעמן, שהמלך נעזר בו בהשחוות לע"ז (עיין בגמרא שם ובראשונים). וביאר היד רמ"ה(שם עד, ב ד"ה 'בעו') שאף שאין צריך להוכיח גוי, אולם כשהראה (אלישע) בדבריו שהשתחוויתו של נעמן מותרת, עבר על הלאו של לפני עור, הקיים גם בהטעיית גוי (ועיין בזה ברש"ש). כמו כן, כתב הרמב"ם (הלכות מלכים ח, י): "וכן צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו בני נח וכל מי שלא יקבל יהרג". ובמשך חכמה (פרשת וזאת-הברכה) ביאר דכופין על שבע המצוות, כי זה שמירת הסדר והכרת היוצר אשר עשה את האדם ישר.
וחזיתי דכתב החישוקי חמד(עמ"ס סנהדרין עמוד תכא) דיש להוכיח את הגוי שלא יעשה את העבירה כי "יש מצוה למנוע שלא יהיה חרון אף בעולם, ובזה אם הנכרי עושה מעשה איסור יש מצוה למנעו מזה" (והעיר שם דחרון אף הוא רק כאשר הנכרי עושהו מרצון).
ממילא נוכל אף אנו לומר דאם מסיע את הגוי למקומות הקדושים לנוצרים ואינו אומר להם דבר (ואף מסיע אותם ואינו נמנע מלעשות כך), הרי יש בכך איסור.
העולה לדינא:אין לשוטר היהודי להסיע את הגוי למקומות הקדושים לנצרות.
הכותב הוא מחבר הספר שו"ת אבני דרך
1 וראיתי שבהגהות מקדש מלך הביא את דברי המדרש (שמות רבה טו) שכתב "לא תעשו לכם אלילים, לכם אני מזהיר על ע"ז שנאמר לא תעשו לכם אלילים ולא לעכו"ם", ובארו המדרש שהרי עכו"ם גם מוזהר על ע"ז, אלא כל שנעשה לנוי ולא לע"ז לכם אני מזהיר ולא לעכו"ם, וכן פירשו לכם אני מזהיר על דקדוקי ע"ז ולא לעכו"ם שאינו אסור אלא בע"ז ממש. וע"ע בזה בשו"ת בנין אב (א יורה-דעה לז).