11 ימים בלבד נותרו לגמר המנדט שהעניק הנשיא לראש הממשלה, בנימין נתניהו, כדי להרכיב ממשלה וספק רב אם יקבל הארכה בלי שיראה התקדמות משמעותית בימים הקרובים. נתניהו תקוע במשך שבועיים וחצי באותה הנקודה בדיוק, לאתר את שני המנדטים הנותרים שמפרידים בינו ובין הקמת קואליציה. אך הדמויות עליהן מפעיל נתניהו הן תמוהות, ונראה כי הוא מכוון למקומות הלא נכונים. נתניהו בחר שוב ושוב לתקוף את בנט באופן ציבורי, על אף הנכונות של האחרון להצטרף לממשלתו.
לכאורה מי שמונעים את הקמת הממשלה הם דווקא בצלאל סמוטריץ' וגדעון סער, כאשר כל אחד מהם מתעקש על נושא שמונע הקמת ממשלה. סמוטריץ' עוד טרם הענקת המנדט הבהיר כי הוא לא מוכן לשבת בממשלה הנשענת על אצבעותיה של מפלגה ערבית, דבר שנראה כי בנט וסער כבר לא מוטרדים ממנו. מנגד יש את סער שעיקש יותר מכל על כך שלא ישב בממשלה תחת נתניהו, הבטחת בחירות שהוא מסרב להפר. לעומת שניהם בנט מעדיף לשבת עם נתניהו ושם את הממשלה עם השמאל כאפשרות שנייה. בחזרה לשאלה המקורית, מדוע הכעס מופנה דווקא אל בנט? ואיך זה שנתניהו אפילו לא מעיר הערה קטנה לסמוטריץ' שמונע את הקמת ממשלה, הרבה יותר מבנט.
אפשרות אחת שעולה היא, שלראשונה נמצא קו אידאולוגי אותו לכאורה נתניהו לא יחצה עבור הקמת ממשלה וגם הוא סבור שממשלה בתמיכת רע"מ היא קו אדום. נתניהו הוכיח לאורך 12 השנים הרצופות בהן היה ראש ממשלה, שהוא מקפיד להכניס לפחות מפלגת שמאל אחת לממשלתו. נתניהו מקפיד שלא להזכיר בשום אופן אפשרות של שיתוף פעולה עם רע"מ, ומשאיר את כל הפעילות מאחורי הקלעים. בהתחשב ברזומה של נתניהו, קשה לקבל את ההנחה הזו שנתניהו לא יצרף את רע"מ מסיבות אידאולוגיות. כנראה השתיקה של נתניהו כלפי סמוטריץ' נובעת כן מאידאולוגיה, רק לא האידאולוגיה שלו אלא של זו של סמוטריץ'.
נתניהו הוא כנראה הפוליטיקאי המחונן ביותר בישראל, והוא יודע לזהות אילו עמדות ניתן להזיז ואילו לא. נתניהו הפך מסבב בחירות אחד למשנהו את סוגיית הבחירות סביבו לעניין העיקרי ולא סביב אידאולוגיה, והוא יודע היטב שבסופו של דבר השנאה כלפיו לא מחזיקה מים. בכל פעם למרות השנאה כלפיו הצליח נתניהו להקים ממשלה עם לפחות אחד ממתנגדיו, השיא היה בבחירות האחרונות כשפירק את כחול לבן והעביר את גנץ אליו. נתניהו בכל פעם מחדש מביא לקמפיין פרסונלי נגדו, ואז פונה אל הרגש האידאולוגי של מתנגדיו ואלו נשברים בכל פעם. אצל גנץ הייתה זאת הקורונה, וכעת הוא מזהה את החזרה לשיח מדיני לאחר שהמגיפה עומדת לעזוב.
בצלאל סמוטריץ' לאורך כל הקמפיין, וגם כעת, מדבר רק אידאולוגיה ימנית, אין לו דבר נגד נתניהו האיש, כל מה שמפריע לו הוא נושא אידאולוגי. לעומתו נמצא גדעון סער איש ימין מובהק גם כן, אך נראה כי ה"אידאולוגיה הרגעית" של הדחת נתניהו חשובה לו לכאורה יותר. כאשר נתניהו שם את הדברים על כף המאזניים הוא סבור כי הסיכוי להזיז את גדעון סער והמניע הרגעי הוא קל יותר מאשר המניע האידאולוגי של סמוטריץ'.
נתון נוסף הוא שנתניהו באמת עשוי הפעם להיכשל בהרכבת ממשלה לכן הוא פועל בשני מישורים: תוקף את בנט ושותק לסמוטריץ'. נתניהו נערך לאפשרות של בחירות בקרוב, ולכן הוא מנסה קודם כל לתקוף את בנט שעלול להמליך את לפיד במקומו. כך נתניהו יודע שגם לפיד יקים ממשלה, מדובר בממשלה שלא תאריך ימים, ונתניהו ממש לא חושש מלשבת כמה חודשים באופוזיציה. בין אם תקום ממשלה ללפיד ובין אם נצא לבחירות כבר בקיץ הקרוב, נתניהו מוכן לקמפיין כאיש ימין שמעולם לא ניסה להקים ממשלה עם ערבים. מי כן יהיה אשם? בנט! שהראה נכונות לשבת בממשלת שמאל, וסמוטריץ'? אותו אי אפשר לתקוף על אידאולוגיה, ולהאשים אותו על אי הקמת ממשלה בגלל ערבים היא לא טענה חזקה דיה. כרגע על בנט ונתניהו לקוות שבסוף יבוא משבר אידאולוגי אמתי שיכניע את סער ותוקם ממשלת ימין, וככה אולי ישכחו מכל הסאגה הנוכחית.