הארכיון של הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל הועבר לספרייה הלאומית לפני כשנתיים על ידי משפחתו וכולל אוסף רחב של מסמכים, תמונות, סרטים, מכתבים, הקלטות וכתבים שהותיר אחריו. בין הפריטים הבולטים נמצאים פנקס המידות האישי שבו תיעד הרב את עבודתו העצמית, צוואתו, פירושיו לתורה ובעיקר שנים-עשר יומנים שכתב בתקופת כהונתו כרב הכותל.
יומנים שנכתבו במשך 27 שנה
יומני הכותל נכתבו בכתב ידו החל משנת 1968, השנה שבה מונה לרב הכותל והמקומות הקדושים, ועד ימים ספורים לפני פטירתו בשנת 1995. היומנים מתעדים כמעט יום אחר יום את המתרחש בכותל ובירושלים מנקודת מבטו של מי שחי ופעל במקום במשך עשרות שנים, ונכח בפרקים מרכזיים בתולדות העיר והכותל.
הרב גץ עלה לישראל בשנת 1949 ושימש כרב המושב כרם בן זמרה, שוחט, מוהל ורבש"ץ. בשנת 1967 נפל בנו אבנר בקרב לשחרור ירושלים. בעקבות נפילתו עברה המשפחה לירושלים, ושנה לאחר מכן מונה הרב גץ לרב הכותל והמקומות הקדושים. בהמשך פעל לחידוש ישיבת המקובלים בית אל ועמד בראשה.
את האירוע, שבו השתתפו בני משפחת גץ, נציגי הספרייה הלאומית ואורחים נוספים, הנחה נכדו של הרב גץ, שר-שלום ג'רבי, מנהל חטיבת החינוך בקרן קיימת לישראל.במהלך האירוע שיתף ג'רבי בזיכרונותיו מסבו, אותו הכיר במשפחה כ"סבא כותל", וסיפר על הקשר העמוק שנוצר בין בני המשפחה לבין הכותל ועל האחריות להעביר את מורשתו לדורות הבאים. בין היתר סיפר: "סבא מל אותי וזכיתי להיות הנימול הראשון בכותל המערבי, שלאחר מלחמת ששת הימים, כשסבא כיהן כרב הכותל והמקומות הקדושים".
ג'רבי הוסיף: "זכיתי להיות נכדו של הרב גץ, ועבורי, היום הזה הוא הרבה מעבר לאירוע של חנוכת ארכיון. זהו יום גדול שבו הזיכרונות המשפחתיים מימי ילדותי, הסיפורים ששמענו בבית, התמונות, המכתבים והיומנים מקבלים מקום של כבוד כאן, בספרייה הלאומית של עם ישראל.היום, כשאנחנו עומדים כאן כולנו יחד ורואים את הארכיון שלו המאפשר הצצה למורשתו, לפועלו ולמפעל חייו, כל אלו הופכים לחלק מהזיכרון הלאומי, לנכס צאן ברזל לעם ישראל כולו".
עו"ד לילי גץ-הורוביץ, בתו של הרב גץ ומנהלת פורום תקנה, אמרה באירוע: "במשך 30 שנה אספתי ושמרתי את הארכיון של אבא, ולכן היה לי קשה מאוד להיפרד ממנו. אבל אבא כבר מזמן איננו רק שלנו. דמותו, תורתו, כתביו ומעשיו שייכים לא רק למשפחה שלנו - הם גם חלק מסיפורו של עם ישראל. כשמסרנו את הארכיון חשבתי שאנחנו מוציאים משהו מבית המשפחה. היום אני מבינה בדיוק את ההפך. אנחנו לא נפרדים מאבא - אנחנו מאפשרים לעוד אנשים לפגוש אותו, לפתוח דף שכתב בידו, לקרוא שורה מיומני הכותל, לשמוע את קולו, ללמוד את פירושיו ואת מידותיו. יהי רצון שהארכיון הזה לא יהיה רק מקום ששומר את העבר, אלא מקום שממנו מצמיחים את העתיד."