"אנחנו לא צריכים להסביר את עצמנו. אנחנו פה," אומרת אליענה פסנטין, מנהלת דסק חו"ל באגף תקשורת והסברה של המועצה האזורית מטה בנימין, בפרק של הפודקאסט "למה אני כאן" אצל שירה אליצור.
לצפייה בפרק :
לשאלתה של אליצור מתי הבינה שהסיפור הזה של השפעה הוא הייעוד שלה, פסנטין מספרת שהיה לה חשוב להיות כמה שיותר בבית עם שמונת ילדיה. היא הייתה מדריכת טיולים בצבא, ומדי פעם סיירה בשילה הקדומה. בגלל שהיא דוברת אנגלית היא הדריכה משלחות של חברי קונגרס אמריקאים, ופעם אחת, כשחבר קונגרס איחר והיא הייתה צריכה לאסוף ילד מהגן, הוא הצטרף אליה ונשאר לארוחת צהריים אצלה בבית. היא מספרת שגם ההורים שלה עשו מהלך דומה - עלו לארץ מסן פרנסיסקו ומפריז בזמן שלא היה קשר טלפוני או וידאו, ובזכות המחינה הקדם-צבאית בני דוד שבה למד בעלה, הגיעו השניים לאלי והקימו אחת הגבעות הראשונות ביהודה ושומרון.
להאזנה בספוטיפי:
היא תיארה איך הפכה מהדרכת טיולים להסברה רשמית: החליפה רכזת הסברה בינלאומית שיצאה לחופשת לידה, וראש המועצה ישראל גנץ ביקש ממנה לארגן טיסה לוושינגטון. באחת הפגישות הראשונות שם זיהה אותה חבר קונגרס ששכחה שביקר בשילה, ובפגישה אחרת נזכר סנטור בביקור עם בתו חנה. פסנטין מתארת רגע שבו ישבה מול בעל בית והבינה, מול תמונה ישנה שלה עם תנ"ך: "אוקיי, הבנתי, זה מה שאני צריכה לעשות." על שאלת אליצור כמה השתנה תפקידה אחרי השבעה באוקטובר, היא עונה: "אני השתניתי... הבנתי שקצת חייתי בסרט, וגם שהאמנתי לכל מיני דברים, שאני הבינה שלא יקרו היום." היא מוסיפה שהיא פוגשת הרבה סטודנטים משמאל קיצוני, ומנסה בכל מפגש להפוך את סימני הקריאה שלהם לסימני שאלה.
היא מספרת גם על המתנות שהיא מכינה לאורחים בכירים - עבור ראש ממשלת אלבניה, שהתברר כצייר חובב, הכינה גרפיקה של זאב (סמל שבט בנימין) עם השרבוטים שלו; ולנשיא מילי מארגנטינה, ששיחק פעם כשוער, הכינה תמונה שנוצרה בבינה מלאכותית שבה הוא תופס גול, עם הכיתוב "שומר ישראל". על הגישה שלה היא אומרת: "אני רואה את הבן אדם ולא את הטייטל שלו." ועל תפקידה בסיפור כולו, היא חוזרת ואומרת: "אבל הם לא שלי. אני פשוט... הצינור. הצינור, להעביר הלאה את הסיפורים האלה משילו, מבנימין, מיהודה ושומרון, ממדינת ישראל."