"אני חושש קצת בשיח של מיומנויות והכנה לחיים, כי כל השיח הזה הוא שיח שבעצם כן עדיין רואה את הילד כפועל - במקום פועל במכרות פחם, הוא פועל בהייטק שמרוויח 80 אלף שקל". באמירה נוקבת זו מציב איש החינוך דוד שמחון, שמקים בימים אלו את תיכון "אמית מסע" בירושלים , אלטרנטיבה רדיקלית למערכת החינוך הנוכחית. בראיון לפודקאסט "למה אני כאן?" עם שירה אליצור , שמחון מסביר כי המערכת הקיימת פועלת "חצי כוח" וגורמת לילדים רבים לסיים את יומם שפופי קומה. כמי שצמח בחינוך הבלתי פורמלי, שימש כסמזכ"ל ורכז מחוז בתנועת בני עקיבא , וניהל את התחום החברתי ברשת "אמית" , הוא מסרב להיות "חיית חדר מורים ששותה את הקפה הזה עם האבקה" או עוד בורג במערכת. הוא נענה לאתגר של רשת "אמית" ומנח"י להקים מוסד שאיננו בית ספר שיש בו מסעות, אלא מסע עצמו שפועל כבית ספר מצוין.
לצפיה בערוץ ביוטיוב:
החזון של שמחון לשינוי ה-DNA החינוכי מבוסס על חוויותיו האישיות כבוגר מחזור א' של בית הספר והישיבה בתקוע, שם הרגיש שהמערכת חוסמת את כוחו. שאלה: מה אנחנו מפספסים? תשובה: "גדילה היא קשה. ילדות, כמה שאנחנו מתייחסים אליה כאירוע מתוק וחמוד, היא גיל בעייתי וכמעט טראומטי לפעמים. אני זוכר את הרגע שהתקוממתי כשהרגשתי שאני ריבון לעצמי, ואת הזיכרון שלא יכולתי לעשות משהו בלי שמסבירים לי, כשהרגשתי שמנהלים אותי, שמנמיכים ומכבים אותי" . שמחון מדגיש כי הילדים מגיעים אליו לכיתה ז' כשהם כבר "מובסים" ונמצאים במאבק מול המורים. הוא משתף באירוע שבו תלמיד התעצבן עליו בשל שינוי במערכת השעות: "האינסטינקט שלו היה להיאבק בי, והאינסטינקט שלי היה להיאבק בו בחזרה ולנצח, כי אני מנהל עם כוח עצום ודקטטור גדול בהגדרה, אבל תפסתי את עצמי והצלחתי לא להיכנס איתו למוח ההישרדותי". במקום זאת, הוא הופך את התלמידים לשותפים, מעניק לכל אחד מהם צוות וסמכות שזוכים להערכה רשמית בתעודה, ומבהיר כי למרות שהוא אינו מוותר על תפקידו כמבוגר ומנהיג, המטרה היא להקשיב להם באמת .
להאזנה בספוטיפיי:
בעוד שהמערכת כולה תובעת ומקבלת "סדר ושקט", שמחון מוכן להזמין את הרעש ולאפשר לתלמידים לבחר כיצד ללמוד. שאלה: אתה לא מפחד מזה? תשובה: "אני מפחד מזה מאוד, אני אמיתי איתך. אני מפחד מגופה בשירותים בסוף יום, מאלימות, ושהשחרור הזה יוציא מתלמידים התנהגויות הזויות. אני מת מפחד, אבל אני מתגבר על הפחד הזה" . הוא מסביר כי המורים והתלמידים מתקשים לעיתים עם השינוי, שכן למרות התלונות, התלמידים רגילים למודל הישן שנוסד לפני כמאתיים שנה כדי לייצר פועלים טובים. שמחון טוען כי החברה הישראלית מפחדת מהילדים ומהנוער ולכן סוגרת אותם , ומביע אכזבה עמוקה מהשפה הדתית המצמצמת בבתי הספר: "אני רוצה שתהיה לי מגמת נבואה בבית ספר. האופן שבו הדפו את אלוהים מחוץ למערכת החינוך גורם לכך שילד בכיתה י"ב לא יודע להגיד עשרה משפטים נורמליים על מי הוא אלוהים, ולכן ננהיג 'שיעור אלוהים' שנתי" .
הניכור הרוחני והמיקוד התועלתי במיומנויות העתיד מחזירים את שמחון לביקורת המרכזית שלו על שוק התעסוקה, ומדוע הוא מסרב להגדיר את השנים הללו כ"הכנה לחיים". לדבריו, הילדים רעבים להצליח, אך המערכת גורמת להם להרגיש שהם אינם חיים בהווה, בעוד שהוא שואף להכניסם לתנועה רוחנית משמעותית כדי ש"יעופו על החיים שלהם עכשיו". כשהמנחה שירה אליצור תוהה כיצד הוא שומר על האש הזו בעיניו מול הקשיים, שמחון מייחס זאת לרשת אנושית הדוקה המקיפה אותו ומזכירה לו את החלום . הוא מספר על חברו הטוב יאיר, שהגיע ללמד בבית הספר בהתנדבות כדי לשמור על החברות והחזון, ועל אחותו שלא מהססת להעמידו על טעויותיו ולדרוש ממנו לתקן. הראיון נחתם כאשר אליצור קוראת למאזינים להקיף את עצמם באנשים שיעזרו להם לגדול ולא לוותר על החלומות, ושמחון מסכם כי הוא לוקח עמו להמשך הדרך את השאלה המהותית ביותר: "למה אני כאן?"