לא בכל יום זוכה טור קומיקס בעלון שבת לחולל סערה מגזרית; התגובות שעורר הקומיקס "תורה-מן" בעלון "גילוי דעת" של השבת האחרונה, בו התעמת גיבור העל תורה-מן עם יריבו "חפי החפיפניק" מגבעת שמואל, מזמינות בחינה מעמיקה של הרעיונות המתבטאים בדמויות אלה. אמנם מדובר בקומיקס הומוריסטי וסאטירי, אבל מתברר שיש בו מן האמת, אולי אפילו מעבר לכוונת המחבר עצמו.
דמותו של תורה-מן, הגיבור הנלחם בחירוף נפש למען השמירה על התורה והמצוות, מבוססת כמובן על דמותו של סופרמן - אביהם של גיבורי העל למיניהם (שלא במפתיע, גם יוצרו היה יהודי). סופרמן הופיע לראשונה בשנות השלושים של המאה ה-20, תקופה שהתאפיינה באמונה בערכים מוחלטים, באידיאולוגיות גדולות, ובאבחנה ברורה בין צדק ורשע. ואכן, סופרמן מגלם בדמותו את עקרונות הצדק והטוב באופן מובהק וחד משמעי, שלעיניים בנות זמננו נראה במידה רבה נאיבי ופתטי. סופרמן הוא מושלם לא רק מבחינה גופנית, אלא גם מבחינת אישיותו ומידותיו הטובות. בעולמו של סופרמן יש טוב מוחלט ורע מוחלט, בו יש להילחם בצורה חסרת פשרות - ואת זאת אכן עושה סופרמן, וכמוהו גיבורים אחרים בני אותה תקופה.
תורה-מן מגלם את אותן תכונות בדיוק של "אביו הרוחני", בתוספת הגורם היהודי כמובן. גם עולמו של תורה-מן מחולק לשחור ולבן: התורה והמצוות הם הטוב המוחלט, ואילו העבירות והחטאים הם הרע המוחלט, נגדו יש להיאבק במסירות נפש וללא חשבונות. תורה-מן אכן מקדיש את כל כוחותיו למשימה זו, והכרזתו הדרמטית האופיינית, "לעולם לא!", מבטאת את השלילה המוחלטת שלו כלפי כל תופעה המנוגדת לתורה ולהלכה.
אבל בעוד סופרמן נראה לעיני בני דורו כדמות אידיאלית ומודל לחיקוי, תורה-מן בן זמננו נוצר מראש כדמות סאטירית וקריקטורית, והתנהלותו נתפסת כמוגזמת ומשעשעת. מדוע זה כך? התשובה נמצאת אצל יריבו של תורה-מן - החפיפניק.
מה שהביס בסופו של דבר את דרכו של סופרמן, לא היו כוחות הרשע המוחלט, אלא אובדן האמון בצדק ובערכים מוחלטים. הפוסטמודרניזם שהתפשט בעולם, הוביל לשלילה של כל יומרה לאמת, צדק, או טוב אבסולוטיים. "המציאות מורכבת", "החיים הם לא שחור ולבן", "כל אחד והאמת שלו" - הפכו לסיסמאות של הדורות האחרונים. ובעולם בו אין טוב וצדק מוחלטים, ממילא גם אין רוע ורשע מוחלטים, ואין מקום לגיבורים צדקניים מסוגו של סופרמן. אדרבה, דמויות מושלמות מדי נתפסות כיום לא רק כבלתי ריאליות, אלא כסכנה לציבור, בעיקר אם הן גם נלחמות באחרים בשם הצדק "שלהן"...
יש אמת בטענות הללו, ופעמים רבות המציאות אכן מורכבת ולא חד משמעית. אבל הויתור המוחלט, ההיסטרי כמעט, על מושגי הטוב והצדק עצמם - הוא זה שמצמיח טיפוסים כמו החפיפניק. החפיפניק לכאורה אינו הרשע הגמור, אבל דווקא הוא מהווה את האיום האמיתי. כי מול רשע מוחלט, אפשר להציב צדק מוחלט; אבל מול גישה ספקנית, פשרנית, מתחכמת, מתלבטת ומתפלספת, שמערבבת טוב ורע ומערערת על ההגדרות עצמן - קשה להתמודד. ובסופו של דבר גם גיבורי העל נופלים ברשתה של החפיפניקיות המטשטשת, וזונחים את דבקותם המוחלטת במטרה. ואכן, גיבורי העל בני זמננו הם טיפוסים אנושיים מורכבים, בעלי צדדים אפלים, חולשות, יצרים וכדו', רחוקים מאד מאידיאל השלמות של סופרמן ודומיו.
ואיך אנחנו נראים כיום? האם אנו רואים בתורה ובמצוות את הטוב המוחלט ואת הערכים העליונים, ומוכנים להכריז "לעולם לא!" כנגד כל ניסיון להחטיא אותנו - או שמא גם אנחנו מחזיקים בגישות מורכבות, מתוחכמות, מתפלספות, שבסופו של דבר משאירות אותנו בלתי מחויבים? האם באמת אכפת וכואב לנו כשאנו רואים יהודי עובר עבירה, או שמבחינתנו זו "האמת שלו", שאינה פחות טובה מזו שלנו?
אז תורה-מן הוא אמנם דמות קריקטורית, ולא כל מעשיו אכן ראויים לחיקוי (בלשון המעטה...). אבל העובדה שמסירות הנפש שלו על התורה והמצוות נראית לנו כה מגוחכת, אמורה להדליק אצלנו נורה אדומה. מומלץ לעיין בדברי הגמרא במסכת ברכות (כ, א) על מסירות הנפש של ר' אדא בר אהבה, שככל הנראה תורה-מן הוא מצאצאיו, ולחשוב על משמעותם עבורנו. כי גם אם להיות תורה-מן זה לא האידיאל - הרי שלהיות חפיפניק זה הרבה יותר גרוע. גם אם אתה גר בגבעת שמואל.
הכותב הוא דוקטורנט במחלקה לפילוסופיה כללית בבר אילן. לבלוג האישי של משה רט.