באוגוסט 2025 התרחש עימות באולפן חדשות 12 בין רס"ל (במיל') אביב עזרא, מילואימניק שעשה מאות ימי מילואים, לבין צעיר חרדי בשם איתמר בבי שטען כי מילואימניקים עושים מילואים בשביל כסף. העימות התפוצץ נוכח הכאב הלגיטימי של מילואימניקים שקורסים אך מוצגים כרודפי בצע - דבר שבזמנו נראה כמו זעקה לגיטימית. הבעיה היא שהקמפיין הנוכחי של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מראה שיו"ר "הציונות הדתית" לא רק שמוחה על אותה הטענה - אלא מאמץ אותה לחיקו בשתי ידיים.
שורה של אמירות מנותקות
בתחילת השבוע פרסם סמוטריץ' סרטון במסגרת הקמפיין שלו לטובת המילואימניקים, ובו נראה גבר שחזר הביתה ואשתו דורשת ממנו לבצע מטלות בבית למרות שאין לו כוח. הסרטון נגמר בסלוגן שנראה כאילו לא יכול היה להיות מנותק יותר מהמציאות של מאות ימי לחימה, משפחות שמתפרקות ועסקים שקורסים: "עוד תתגעגעו למילואים". באמת? אחרי מאות ימי מילואים לאורך שלוש שנים, אחרי משפחות שנאלצו להסתדר חודשים ארוכים בלי אבא או בן זוג, אחרי עסקים שנפגעו וקריירות שנעצרו - זה הפאנץ' שמצא שר האוצר?
רבים מטיחים ביו"ר הציונות הדתית את השירות הצבאי המקוצר שעשה. סמוטריץ' עצמו כבר סיפק בעבר אמירות מנותקות בנושא - כמו הפעם שבה טען שבגלל ששירת מספר חודשים בחטיבת המבצעים הוא מכיר את הצבא יותר ממפקד חטיבה סטנדרטי.
אבל האמירה המנותקת הזו של "עוד תתגעגעו למילואים" מוכיחה שלא מדובר רק בכך שסמוטריץ' לא מבין את הקושי הפיזי והמנטלי שמגיע עם השירות הצבאי. הוא גם מעז לצחוק עליו. אפשר כמובן לטעון שמדובר בסך הכול בניסיון להכניס קצת הומור לחזרה של המילואימניקים הביתה, ושאולי הכוונה היא לכך שהם יתגעגעו לחברות, לשליחות ולתחושת המשמעות. אבל כדי שהבדיחה הזו תעבוד צריך לשכוח את המציאות. והמילואימניקים, בניגוד לשר האוצר, לא שכחו אותה.
זה לא המסר
כן, אין כאן שום התנצלות של סמוטריץ'. שום התייחסות לכאב העמוק ולזעם האצור שקהל מצביעיו אגר בתוכו במשך שלוש שנים, בהן יו"ר המפלגה שאמורה לייצג אותם העדיף ללכת עם הציבור החרדי ועם גחמותיו במקום להקל על המשרתים. במקום זה, יש כאן ניסיון להקליל את הסיטואציה הקשה ולהתייחס אליה בהומור, כאילו לא היה מדובר ביותר ממטרד קטן של גבר שחזר הביתה ואשתו רק מבקשת ממנו להוריד את הזבל.
מדובר באנשים שנשאו על גבם במשך שנים חלק עצום מהמלחמה. אנשים שפספסו ימי הולדת, לידות, חגים, משפחה, עבודה וחיים שלמים. הציבור, לא המפלגה, היה צריך לקבל מסר אחר לגמרי: אנחנו רואים אתכם, אנחנו מבינים את המחיר ששילמתם, ואנחנו מצטערים שלא עשינו מספיק כדי להקל עליכם. במקום זה קיבלנו סרטון שמבקש מאיתנו לצחוק על הנטל עצמו.
עוד הבטחות בלי כיסוי
וכאילו לא היה מדובר בזה בלבד, סמוטריץ' ממשיך להבטיח הבטחות על הורדת מספר ימי המילואים, בלי להציג דרך ממשית לקיים אותן. אין פה הכאה על חטא או נשיאה באחריות - רק עוד אמירות וסיסמאות שמנסות לצייר עתיד אוטופי בתקווה שהציבור ישכח את העבר.
אבל המילואימניקים לא צריכים חזון. הם צריכים שמישהו יוריד מהם את האלונקה ששוברת להם את הגב. הם לא צריכים שיספרו להם שעוד יתגעגעו למילואים - רק שיזכרו כמה פעמים כבר נקראו ועלו על המדים. במשך שלוש שנים הם היו אלה שסגרו את הפער בין הצהרות למציאות, בין תוכניות למלחמה ובין פוליטיקאים שמדברים לבין אנשים שמגיעים לשטח. עכשיו, רגע לפני שהפוליטיקאים שוב מבקשים את הקול שלהם, מגיע סמוטריץ' ומנסה להפוך את כל זה לבדיחה.
לתת למילואימניקים לחזור הביתה
והדבר המקומם ביותר הוא שאולי סמוטריץ' באמת חושב שהציבור שלו ישכח. אולי הוא באמת מאמין שאחרי שלוש שנים של עומס, שחיקה וכעס, מספיק סרטון משעשע וסיסמה קליטה כדי לגרום למאות אלפי המשרתים להסתכל אחורה כאילו דבר לא קרה. אבל הציבור הציוני־דתי לא טיפש, והוא גם לא שכחן.
הוא זוכר מי נשא את האלונקה, מי נשאר בבית ומי קיבל החלטות. הוא זוכר את המחיר ששילם, והוא יודע היטב שהמילואים הם לא חופשה נוסטלגית ולא בדיחה על מטלות הבית. אם סמוטריץ' רוצה את האמון של המילואימניקים, הוא יצטרך לעשות הרבה יותר מלספר להם שעוד יתגעגעו למילואים. כי אחרי שלוש שנים, הם לא צריכים להתגעגע לשירות - הם צריכים שמישהו סוף סוף יאפשר להם לחזור הביתה.