פרשת השבוע עוסקת בשאלה שהפכה להיות מרכזית במציאות הפוליטית הישראלית: האם מגייסים את כולם? העיסוק בשאלה מי יוצא לקרב איננו חדש. התורה מכירה את המציאות של חברה במלחמה, והפסוקים עוסקים ישירות בשאלת הגיוס.

מי האיש: על פטור מיציאה למלחמה

הפרשייה נפתחת באמירה מפתיעה בהירה וישירה, אמירה שכאמא לבנים 'בקרבי' לא קל לי לשמוע: לא כולם אמורים להתגייס, לא כולם יוצאים לקרב. חברה אנושית בריאה לא מגייסת את כולם. מדוע?

"כִּי־תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל־אֹיְבֶךָ... וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל־הָעָם לֵאמֹר מִי־הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת־חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ... וּמִי־הָאִישׁ אֲשֶׁר־נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ... וּמִי־הָאִישׁ אֲשֶׁר־אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ…" (דברים כ:א-ז).

השחרור משדה הקרב לא מחלק באופן בסיסי אנשים לפי מעמד, מקצוע, או יכולת מסוימת, אלא מתמקד בתהליכי יסוד המתרחשים בתוך חברה אנושית בריאה: בניית בתים, נטיעת כרמים ונישואים, ובמקום של אנשים בתוכו.מדרשי ההלכה מרחיבים את הפטור:לא רק הבונה בית אלא אף מי שקונה או יורש אותו פטור, לא רק בית אלאאפילו מי שבנה מחסן.הפטור חל, באופן רחב, על אנשים שנמצאים על סף התחלה: הם אלה שהתורה דואגת לשחרר.גם בזמן מלחמה, חברה בריאה מתעדפת התחלות חדשות, יצירה ופנייה אל העתיד. אולי ניתן אפילו לומר כך -מהותו של הפטור ממלחמה הוא להזכיר לנו שמטרתה של המלחמה היא העתיד.

בפסוקים עולה חשש שאם יצא לקרב מי שבנה בית חדש אולי הוא ימות ומישהו אחר יחנוך את ביתו. הקריאה הפשוטה תאמר שהרצון הוא להימנע מהמצב הטראגי שאדם אינו זוכה להינות מפרי עמלו או לממש את אהבתו. אולם מדרש ההלכה אומר דבר מפעים :

"וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ, יָכוֹל דּוֹדוֹ וּבֶן דּוֹדוֹ? נֶאֱמַר כָּאן "אַחֵר" וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (דברים כ ז) "אַחֵר", מָה אַחֵר הָאָמוּר לְהַלָּן נָכְרִי, אַף אַחֵר הָאָמוּר כָּאן נָכְרִי." (ספרי דברים קצד,קצה)

חששו של הדרשן הוא שדווקא נכרי הוא שיחנוך את הבית או יחלל את הכרם. באיזה מצב עשוי נכרי לשבת בבית שישראל בנה? קשה להימנע מהמסקנה שהדרשן רואה לנגד עיניו תרחיש בו ישראל מפסידים בקרב. ובכל זאת הפיתרון אינו הגיוס למלחמה אלא דווקא הפטור מגיוס למתחילים. נראה שקריאה זו מניחה שעצם המימוש של ההתחלות הוא שימנע את ההפסד בקרב. החוזק והחוסן שימנע מן הנוכרי לבוא, תלוי בכך שהחיים ימשכו גם במלחמה: שההתחלות יתחילו והשקעות בעתיד לא יפסיקו.

בחר לך אנשים: על גיוס למלחמה

המלחמה הראשונה בתורה אליה יוצאים ישראל כעם - מלחמת עמלק - היא דוגמה מובהקת ומרתקת לעמידה מול השאלה ההפוכה: מי כן יוצאים לקרב. שם נאמר באופן ישיר ליהושע: "בחר לנו אנשים" (שמות יז:ט). גם שם התורה פותחת באותה הנחת יסוד כמו בפרשתנו: בחברה מתוקנת לא כולם יוצאים לקרב.

אז במי בוחר יהושע? כדרכם המדרשים שואלים על כך:

"בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: "בְּחַר לָנוּ", גִּבּוֹרִין, "אֲנָשִׁים", יִרְאֵי חֵטְא. … (מכילתא דר' ישמעאל מסכתא דעמלק א)

יהושע בוחר בבני אדם שמשלבים גבורה צבאית ויראת חטא. הגיבורים הם אלו שמצליחים בקרב, מבחינה פיזית ונפשית, ואילו יראי חטא הם אלו שניתן לסמוך עליהם שלא ירעו בשדה הקרב, בעלי השליטה עצמית שמבינים את מגבלות החוק והמוסר.

ניתן להעלות על הדעת אנשים רבים שנמצאים בטווח בין שני הקבוצות הללו: כאלו שאינם עומדים בפני התחלה חדשה מחד, אבל גם אינם מצוידים בתכונות הנדרשות להצלחה בקרב. התורה שותקת לגביהם. שם יינתן מקום לשיקולים והצרכים הפרקטיים, הערכיים והפוליטיים בכל דור ודור. לתורה חשוב לדבר על מי שאינם צריכים להיות בקרב - בוני העתיד, ועל אלו שחייבים להיות בו ולהוביל את המאמץ המלחמתי - אלו המצוידים בתכונות האופי הנדרשות להצלחה בקרב ברמה הפיזית והרוחנית.

***

אני אמא לשני בנים בשירות סדיר קרבי. עובדה זו מרכזית בחיי בשלוש השנים האחרונות. אני טרודה יום יום בשאלת הגיוס, והשאלה הזו מתעצמת בכל מפגש עם חיילי מילואים מהקהילה שלי, כשאני רואה את התשישות ואת המחיר שמשלמים לא רק הם אלא גם משפחותיהם. הנושא כל-כך נפיץ, והמציאות שלנו כל-כך מורכבת ומסובכת, שקשה לומר לגביו דבר חתוך. ודווקא שם בתוך הקושי, נדמה שעלינו להידבק בשלושה מסרים עקרוניים של התורה העולים מהפרשה:

א. לקרב לא יוצאים כולם. חברה בוחרת מי יוצאים לקרב ומי נותרים בבית, מי ממלאים את האחריות שבשדה הקרב, ומי עסוקים בתחומי אחריות אחרים בעורף. יש מקום לשאול אילו ערכים ואילו הנחות יסוד מנחות את הבחירות שלנו בהקשר הזה אז והיום.

ב. התורה מעמידה בפנינו מסגרת מחשבתית עקרונית: מי שעומד בפתחן של התחלות חדשות פטור מן היציאה לקרב. זו אולי דרכה של התורה להדגיש את הכוח היוצר חיים בתוך חברה אנושית בריאה, יציבה ומתוקנת. ואולי גם לרמוז שהעיסוק במעשים שהפוכים למתרחש בשדה הקרב הוא הכרחי.

ג. יש להנהגה שלנו אחריות לדאוג לכך שאלו העומדים בפתח התחלה חדשה יוכלו להשלים את מה שהתחילו לברוא. התורה רואה את הפרט ומתייחס אל צרכיו של היחיד. בו בעת מורה משה ליהושע "בחר לנו אנשים", אסרטיביות של ההנהגה שמבינה את המשימה, ויודעת לבחור את האנשים שצריך, ללא משוא פנים. ואנחנו, אנחנו צריכים לדאוג לגדל דורות של אנשים שהם גם גיבורים, גם יראי חטא וגם יודעים להתחיל דברים בחיים.

שבת שלום