לאורך כל שלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה, שר האוצר ויו"ר מפלגת "הציונות הדתית" בצלאל סמוטריץ' נע בין שני קטבים - בין תשבחות על המפעל האדיר שהוא מקיים בהתיישבות ביהודה ושומרון, הכוללת עשרות יישובים חדשים ותוספת תקציב של יותר ממיליארד שקלים, לבין הביקורת הקשה מבית על התגמשות בכל סוגיה אחרת שאינה ההתיישבות, ובראשן כמובן סוגיית השוויון בנטל למול הציבור החרדי. הפריימריז במפלגה שהתקיימו השבוע מוכיחים מעל הכל דבר אחד - סמוטריץ' החליט ללכת "אול אין" על אותה נישה מוצלחת שלו, ולזרוק את כל שאר הערכים שייצגו את הציבור הדתי-לאומי מתחת לגלגלים.
מכוונים להתיישבות
הדבר מתבטא בשורת האנשים שנבחרו באותו הפריימריז. אפשר כמובן להתווכח על כל מועמד ומועמד, ולכל אחד מהנבחרים יש סיפור אישי, עשייה ציבורית ועמדות שמייצגות חלקים חשובים בציבור הדתי-לאומי. אבל כאשר בוחנים את התמונה הרחבה - הרקע, מקום המגורים והקו שמתווה כל אחד מהאנשים שהתברגו בראש הרשימה - קשה שלא לזהות שינוי במרכז הכובד של המפלגה: פחות ניסיון לייצג את כלל גווני הציונות הדתית, ויותר התמקדות בזרם שמכוון בעיקר להתיישבות.
והסיבה לכך פשוטה: ששת המקומות הראשונים ברשימה מגיעים כולם מההתיישבות ביהודה ושומרון. בין אם מדובר בסמוטריץ' מקדומים, אורית סטרוק מחברון, שמחה רוטמן מפני קדם, צבי סוכות מיצהר, אוהד טל מאפרת או עומר רחמים, שכיהן בעבר כמנכ"ל מועצת יש"ע - מדובר בנתון משמעותי, המשקף לא רק בחירה גיאוגרפית של נציגים שאף אחד מהם לא גר מהצד השני של הקו הירוק - כולל מעוזים של הציונות הדתית כמו גבעת שמואל - אלא גם בחירה ערכית עם רשימה שמביאה קודם כל לקדמת הבמה את העולם ההתיישבותי על כל מרכיביו.
ואלו שנותרו מאחור
גם הזהות הציבורית של רבים מבכירי הרשימה מחזקת את המגמה. סטרוק וסוכות מזוהים במשך שנים עם פעילות למען ההתיישבות ועם מאבקים הקשורים למעמד היישובים ביהודה ושומרון. רוטמן מזוהה בעיקר עם המאבק לשינוי מערכת המשפט שהוצגה במשך שנים כאויבת ההתיישבות, ואילו רחמים מגיע מתוך המערכת המייצגת את הרשויות ביהודה ושומרון. אלו נושאים מרכזיים וחשובים כמובן עבור חלק גדול מהציבור הדתי-לאומי, אך הם מצביעים על סדר עדיפויות ברור של מה נמצא בראש.
ולצד זה, דווקא החברים שנעדרים מהרשימה מספרים את הסיפור המלא. הציונות הדתית לאורך השנים הייתה תנועה רחבה שהכילה בתוכה לא רק אנשי התיישבות, אלא גם אנשי צבא וחינוך, שלאו דווקא קשורים להתיישבות אלא באו מרקע שונה וחשוב לא פחות. היא נשענה גם על תפיסת עולם של תורה ועבודה לפי תורתו של הרב נריה זצ"ל, ועל שילוב מלא במדינה עם ניסיון לחבר בין עולם התורה לבין מוסדות המדינה.
אבל ברשימה הנוכחית, הקולות האלו נדמו. פרישתו של אופיר סופר, סגן אלוף במילואים, הלום קרב ואחד הקולות הבולטים במאבק נגד חוק הגיוס, גרמה לנטישת הקו שדורש שוויון בנטל במפלגה. אליו מצטרף גם משה סולומון, שהודח על ידי ראש המפלגה לאחר שלא הסכים להתיישר עם העמדה שהציג סמוטריץ'. אפילו מיכל וולדיגר, שהייתה מזוהה עם הציונות הדתית העירונית ועם תחומי הרווחה ובריאות הנפש, נדחקה מהמקום הרביעי ברשימה הקודמת למקום נמוך יותר - ולא ריאלי לפי שום סקר.
הבוחרים יחפשו בית פוליטי אחר
למעשה, הבחירה של סמוטריץ' משקפת החלטה פוליטית ברורה: להתמקד בליבה אידאולוגית חזקה ומובהקת, גם אם המשמעות היא ויתור מסוים על ניסיון לייצג את כלל חלקי הציונות הדתית - מדיניות שליוותה אותו לכל אורך הקדנציה האחרונה שלו, וכנראה תמשיך לייצג אותו גם בממשלה הבאה, במידה ויעבור את אחוז החסימה.
וזו הסוגיה המשמעותית ביותר - סמוטריץ', שנטש כל ערך של הציונות הדתית מלבד ההתיישבות - גרם במו ידיו למנדטים שאולי מעריכים אותו על פועלו לא להיות מסוגלים להצביע לו. איך אפשר להצביע למישהו שמתיימר לייצג אותך, אבל בו בזמן מקדש את לימוד התורה החרדי על פני זה שלך ופועל כדי להמשיך את חוסר השוויון המשווע בין דם המשתמטים לדם המשרתים. נראה ששלוש שנים של אותה מדיניות לא גרמו לשר האוצר להבין שהוא שט למקום לא נכון, ושאולי המדיניות שלו של "מעשיי ידברו" נשמעת טוב על הנייר - אבל בקצב הזה, היא תפנה חלק גדול מבוחריו מהציונות הדתית לחפש להם בית פוליטי אחר.