כששר הביטחון כ"ץ הודיע ביום ראשון השבוע כי הנחה להדיח ממילואים את מתמודד הדמוקרטים ובכיר אחים לנשק עומרי רונן, וכתב "הנחיתי את הרמטכ"ל לוודא שעמרי רונן, שקרא והטיף לסרבנות מטעמים פוליטיים, יסולק מכל מסגרת של שירות בצה"ל", נדמה היה שהוא בעיקר מעניק למתמודד בפריימריז של הדמוקרטים מתנת בחירות. העיתוי הצמוד להצבעה בבחירות הפנימיות היה מושלם כדי להפוך את רונן לסמל בעיני מחנהו. מי שהותקף בידי ממשלת הימין, הופך בן רגע לגיבור של מחנה השמאל.
הליכוד קיבל הזדמנות לקשור מחדש בין הדמוקרטים לאחד הסמלים השנויים ביותר במחלוקת
זו גם הייתה הטענה המיידית שנשמעה מכל עבר: כ"ץ רק הגדיל את רונן. במקום להחליש אותו, הוא סיפק לו את הקמפיין הטוב ביותר שהיה יכול לבקש. אבל ייתכן שאותה טענה מפספסת את התמונה הרחבה יותר.
נראה שהמהלך של כ"ץ אינו מכוון רק לפריימריז של הדמוקרטים, אלא בעיקר ליום שאחרי, למערכת הבחירות הכללית ואף לאחריה. הליכוד קיבל הזדמנות לקשור מחדש בין הדמוקרטים לבין אחד הסמלים השנויים ביותר במחלוקת מבחינת ציבור הימין. מועמד מוביל במפלגה מזוהה עם "אחים לנשק" מבחינת הליכוד, זה נכס פוליטי. לא בגלל עומרי רונן עצמו, אלא בגלל המטען הרגשי שהשם "אחים לנשק" עדיין מעורר בקרב חלקים גדולים מהציבור הימני.
זה בדיוק המקום שאליו מכוון הקמפיין של הליכוד: להחזיר את הקרב לנושא הזהותי
במערכת בחירות, הפן הרגשי מנצח לרוב את הרציונל. הציבור שמאמין כי הקריאות לאי־התייצבות פגעו בצה"ל ובחוסן הלאומי אינו עושה הבחנה דקה בין פעיל לבין התנועה לבין ניתוח מעמיק מה קרה בפועל. מבחינתו, מדובר באותו הסיפור. זה בדיוק המקום שאליו מכוון הקמפיין של הליכוד.
במקום מערכת בחירות שתתנהל על יוקר המחיה, ביטחון אישי או מחירי הדיור, הליכוד ישמח להחזיר את הקרב לשדה הזהותי. לא 'ליכוד מול הדמוקרטים', אלא 'הליכוד או אחים לנשק'. לא ויכוח על מדיניות, אלא על "נאמנות" למדינה, לצה"ל ולערכי השירות.
לכן, גם אם בטווח המיידי רונן הרוויח בזכות שר הביטחון כמה קולות בפריימריז, בטווח הארוך הרווח הגדול הרבה יותר יהיה של הליכוד. כ"ץ אולי העניק למועמד החדש את מקומו בכנסת, אבל העניק למפלגתו מסגרת קמפיין שיכולה ללוות אותה עד יום הבחירות ואף לאחריה: זה אנחנו או הם.