שלושה ימים בלבד לאחר שארצות הברית חגגה 250 שנה להכרזת העצמאות שלה, ניצבת ישראל בפני מבחן שאינו נוגע רק לבית המשפט העליון, אלא לשאלה מהי בכלל דמוקרטיה. ב־5 ביולי 2026 הודיעה ממשלת ישראל כי לא תכיר בפסיקת בג"ץ בעניין מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. נשיא המדינה יצחק הרצוג אמר "אי־ציות לפסק דין של בית משפט הוא קו אדום שאסור לחצות אותו בשום פנים ואופן". אזהרתו של הנשיא אינה עמדה פוליטית גרידא. היא נשענת על אחד מעקרונות היסוד של כל דמוקרטיה חוקתית: הממשלה כפופה לחוק, ולא החוק לממשלה.
מדינה קיימת משום שאזרחיה מסכימים להפקיד בידיה סמכויות
לפני יותר משלוש מאות שנה הניח ג'ון לוק את הבסיס לתפיסה זו. בספרו שתי מסכתות על הממשל (1689), כתב כי כאשר השלטון מבקש להפעיל כוח שרירותי ולפגוע בזכויות שלשמן הוקם, הוא "מעמיד את עצמו במצב של מלחמה עם העם", והציבור "משתחרר מחובת הציות לו". ובשנת 1762 פרסם ז'אן־ז'אק רוסו את האמנה החברתית, ושם כתב: "ברגע שהממשלה גוזלת לעצמה את הריבונות - האמנה החברתית מופרת." מדינה קיימת משום שאזרחיה מסכימים להפקיד בידיה סמכויות. כאשר הממשלה עצמה מפסיקה להיות כפופה לכללים המחייבים אותה, היא מערערת את ההסכמה שעליה נשען שלטונה.
האבות המייסדים של ארצות הברית הפכו את הרעיונות הללו למבנה חוקתי. ב"פדרליסט מספר 47", שפורסם ב־30 בינואר 1788, כתב ג'יימס מדיסון (לימים נשיא ארה"ב) כי "ריכוז כל הסמכויות - המחוקקת, המבצעת והשופטת - באותן ידיים... הוא עצם הגדרתה של עריצות." שבוע לאחר מכן, ב"פדרליסט מספר 51", הוסיף מדיסון כי "יש לגרום לכך ששאפתנות תרסן שאפתנות", משום ש"אילו בני האדם היו מלאכים, לא היה כל צורך בממשלה." במילים אחרות: דמוקרטיה אינה אמון עיוור במנהיגים. היא מערכת שמגבילה כוח.
אין זו תיאוריה בלבד. ב־24 בספטמבר 1957, לאחר שמושל ארקנסו סירב לקיים את החלטת בית המשפט העליון של ארצות הברית בעניין ביטול ההפרדה הגזעית בבתי הספר, נשא הנשיא דווייט אייזנהאואר נאום לאומה מן הבית הלבן. למרות הסתייגויותיו האישיות מן הפסיקה, הוא שלח כוחות פדרליים לאכוף אותה והצהיר: "עצם קיומן של זכויותינו וחירויותינו תלוי בוודאות שהנשיא והרשות המבצעת יתמכו ויבטיחו את ביצוע החלטות בתי המשפט הפדרליים." הוא הוסיף: "אין לאפשר לשלטון האספסוף לגבור על החלטות בתי המשפט."
קשה להתעלם מן הסתירה שבין סירוב הממשלה לכבד פסיקה מחייבת לבין קידום חקיקה המעגנת פטור רחב
שלטון החוק אינו רק ציות לפסקי דין. הוא נשען גם על שוויון בפני החוק. קשה להתעלם מן הסתירה שבין סירוב הממשלה לכבד פסיקה מחייבת לבין קידום חקיקה המעגנת פטור רחב ומתמשך משירות צבאי לקבוצה אחת בלבד. אפשר להתווכח על היקף חובת השירות ועל הדרך להסדירה. קשה הרבה יותר לטעון שמצב שבו אזרחים שונים נושאים בחובות אזרחיות שונות כל כך מתיישב עם עקרון השוויון בפני החוק, שהוא מאבני היסוד של כל דמוקרטיה מהותית.
לכן, החלטת ממשלת ישראל שלא לכבד פסיקה מחייבת של בג"ץ אינה עוד מחלוקת פוליטית. היא עומדת בסתירה לתפיסתו של לוק בדבר שלטון כנאמנות, לתפיסתו של רוסו בדבר האמנה החברתית, לתפיסתו של מדיסון בדבר איזונים ובלמים, ולדוגמה שהציבו אייזנהאואר ברגעים שבהם הדמוקרטיה האמריקאית נבחנה מול סירוב לציית לבתי המשפט.
הפגיעה חורגת מן המשפט הישראלי הפנימי. היא מערערת את אחת מטענות היסוד של ישראל בזירה הבינלאומית: שאנו חולקים עם ארצות הברית ושאר הדמוקרטיות המערביות לא רק אינטרסים ביטחוניים, אלא גם ערכים משותפים - שלטון חוק, מערכת משפט עצמאית וביקורת שיפוטית אפקטיבית. אם ממשלת ישראל מודיעה כי לא תקיים פסק דין מחייב של בית המשפט העליון, היא מחלישה את אמינותה של טענת "הערכים המשותפים" שעליה נשענו יחסינו המיוחדים עם בעלות בריתנו במשך עשרות שנים.
אחת ההגנות המרכזיות של ישראל - מערכת משפט עצמאית
הדבר מסוכן גם לחיילי צה"ל ולמפקדיו. אחת ההגנות המרכזיות של ישראל מפני ניסיונות להעמידם לדין בבית הדין הפלילי הבינלאומי היא הטענה שלישראל מערכת משפט עצמאית, אמינה ואפקטיבית, המסוגלת לחקור ולבחון בעצמה את פעולות רשויותיה. ככל שהאמון בעצמאות המערכת נפגע, כך נחלשת גם ההגנה הזו.
גם המחיר הכלכלי עלול להיות כבד. משקיעים אינם משקיעים רק בטכנולוגיה וביזמים. הם משקיעים במדינות שבהן קיימים מוסדות חזקים, ודאות משפטית, אכיפת חוזים ושלטון חוק. אלה היו במשך שנים מנכסיה הגדולים ביותר של ישראל. פגיעה באמון במערכת המשפט ובנכונות הממשלה לכבד את פסיקותיה עלולה לפגוע באמון המשקיעים ולכרסם באחד ממנועי הצמיחה החשובים ביותר שלנו.
אפשר לחלוק על פסיקות בית המשפט. אפשר לבקר אותן. אך אין דמוקרטיה שבה ממשלה רשאית לבחור אילו פסקי דין לקיים ואילו להתעלם מהם, ועדיין לטעון כי היא פועלת במסגרת שלטון החוק. זו אינה שאלה של ימין או שמאל, קואליציה או אופוזיציה. זו השאלה אם ישראל תישאר מדינה שבה הממשלה כפופה לחוק - או תהפוך למדינה שבה החוק כפוף לממשלה.
לפני 250 שנה לימדה אמריקה את העולם כיצד מגבילים את כוחו של השלטון באמצעות הפרדת רשויות ושלטון החוק. אסור שישראל תהיה המדינה שמלמדת את העולם כיצד מסירים את המגבלות הללו.
הכותב הוא אלן פלד, משקיע הון סיכון ומשפטן בגמלאות, פילנתרופ וסטודנט לתואר שני בהיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים.