תאריך הבחירות הסופי טרם הוכרז באופן רשמי, אבל תותחי הקמפיינים כבר רועמים. בעוד בגוש מתנגדי נתניהו מתמקדים בסיסמת "אנחנו נשנה ונתקן", בקואליציה הנוכחית הקו המוביל הוא קו ההפחדה, שדורש מהמצביעים העתידיים לחשוב "מה יקרה אם הגוש השני יהיה בשלטון". רבים כבר כתבו על חולשת הקמפיין הנוכחי - ההתמקדות ברע של הצד השני במקום הצגת ההישגים של הממשלה המכהנת - אבל נקודה אחת ספציפית שעולה בו שוב ושוב יכולה להצביע על דבר משמעותי הרבה יותר מזה.
מפספסים את הסאבטקסט
כחלק מהדברים הרעים שמוצגים בצד של מתנגדי נתניהו, הייתה גם הסיסמה: "תחשבו מה היה קורה אם 7 באוקטובר היה במשמרת שלהם". והתשובה כמובן - במקום הכניסה לכל רצועת עזה, חיסול נסראללה וצמרת חיזבאללה והתקיפה באיראן שעשה נתניהו, בקואליציה טוענים שבנט היה נכנע לחמאס, איזנקוט לא היה מחסל את חמינאי ויאיר גולן בכלל היה מקים מדינה לפלסטינים. המסר ברור, אבל הסאבטקסט שמסתתר מאחוריו לא כל כך, למרות המשמעות האדירה שלו - בקואליציה בוחרים להציג את 7 באוקטובר כאירוע שהיה קורה בכל מקרה, לא משנה מי היה בשלטון.
מאז אותו אסון, בערוצי התקשורת המזוהים עם נתניהו עובדים במלוא המרץ על מנת לנתק את אחריות הממשלה והעומד בראשה מאותה שבת שחורה. האש מופנית לכיוון בכירי מערכת הביטחון ש"אילו רק היו מעירים את נתניהו" כל התמונה הייתה נראית אחרת, תוך התעלמות מוחלטת מכך ש-7 באוקטובר לא קרה בגלל פאדיחה של יום אחד - אלא כתוצאה של מדיניות ארוכת שנים שאיפשרה לחמאס לצמוח על גבולותינו, אותה הוביל לא אחר מראש הממשלה נתניהו.
האסון היה קורה בכל מקרה
כפועל יוצא, הסיסמה הנוכחית של הקמפיין היא רק השלב הבא בתהליך ארוך. כמה ימים אחרי הטבח טענו שרים בכירים בליכוד שיש לחקור את כולם, אך ככל שהתברר שמסקנות רציניות עלולות להגיע גם לראש הממשלה, השתנתה המנגינה. שרים וחברי כנסת שדרשו חשבון נפש מלא החלו להתנגד לוועדת חקירה ממלכתית, והאש הופנתה כמעט בלעדית לעבר הרמטכ"ל, ראש אמ"ן וראש השב"כ.
כאמור, גם בזירה התקשורתית מקודם אותו נרטיב כאשר הדוגמה האחרונה היא ספרו החדש של איש הימין ארז תדמור, "מרד הגנרלים", שמצטרפת לשורת קולות המבקשים למקד את הדיון בכשלי הדרג הצבאי והמודיעיני. הטענות הללו ראויות לבחינה, אך הן אינן יכולות למחוק את חלקו של הדרג המדיני בעיצוב המציאות שהובילה ל-7 באוקטובר.
וזו אולי הנקודה המעניינת ביותר בקמפיין הנוכחי. במשך שנים נתניהו ביקש להיבחר על בסיס הטענה שהוא היחיד שמסוגל למנוע את האסונות שיביאו יריביו. כעת, כשהאסון הגדול בתולדות המדינה התרחש דווקא במשמרת שלו, המסר השתנה: האסון היה קורה בכל מקרה, ולכן יש לשפוט אותו רק לפי התגובה אליו. רק שמנהיגים אינם נבחנים על המלחמות שהם מנהלים בלבד, אלא גם על האסונות שהם אמורים למנוע. ומי שבמשך שנים ביקש את אמון הציבור בטענה שרק הוא יודע לשמור על ביטחון ישראל, לא יכול לטעון בדיעבד שהאסון הגדול בתולדותיה היה פשוט בלתי נמנע.