קשת אחים הרציחות במגזר הערבי הן רק קצה הקרחון הניכר לעין

אתמול נרצחו שני צעירים ערבים בחיפה ושעה לפני בלקייה בדרום נרצח צעיר רגע אחרי הכרזה על הודנה. הרבה אומרים לעצמם כמו שאמר סמוטריץ' - זו חברה עם קודים אלימים, תדאגו אתם לחינוך של עצמכם.

הירי וההרג האיומים הם רק קצה הקרחון שניכר לעין. הוא כמובן כן משליך עלינו וקודים אלימים מחלחלים גם לפה אבל מעינינו נסתר עוד חלק עצום מתחת לפני המים, קרחון שעליו החברה הישראלית תתרסק אלא שהיא בכלל לא מודעת לו.

לקרחון הזה קוראים "חדירה של משפחות הפשע הערביות למנגנוני השלטון" והיא אחת ההתפתחויות הכי מסוכנות של הפשיעה המאורגנת לא כי היא רועשת - אלא כי היא שקטה. היא לא מתרחשת בסמטה חשוכה, אלא בישיבת ועדת מכרזים.

לפי דו"חות משטרתיים והפרקליטות, שבע משפחות הפשע הערביות פועלות להשתלט על מכרזי רשויות מקומיות יהודיות וערביות ומיזמי תשתית ושואבות לתוכן מיליארדי שקלים מהמיסים שלנו. כן מיליארדים של כסף ציבורי.

כשארגון פשע משתלט על תקציב רשות, הוא צובר שלושה נכסים אסטרטגיים: כסף חוקי לכאורה, דריסת רגל במנגנון שלטוני, ויכולת השפעה על קבלת החלטות שממנה ועד חדירה פנימה למנגנון עצמו הדרך קצרה. כשבן גביר מבטל תוכנית שפעלה עד 2022 למאבק בארגוני הפשע, הוא נותן למפלצת התמנונית להשתלט עלינו מלמטה בחיפה, רמת גן, ירושלים, דימונה ובאר שבע. פשיעה מאורגנת שנכנסת למקום שבו המשילות חלשה ומשם מתרחבת. זה יעד אסטרטגי עבורם לחדור למנגנונים. אז מי ינהל את כספי הציבור - נבחרי הציבור או משפחות הפשע?

מוזמנים לקרוא. סיפור דמיוני לשבת, אומייה חלמי אמיתי. קשת אחים, מהנדס העירייה:

"שמואל הגדיל את תצלום הגבר שאחז בשלט שעליו היה כתוב: 'אני אומייה חלמי מהנדס מועצת דיר חנא, תולה את השלטים האלה על ביתי כי אני ובני משפחתי מאוימים בגלל עבודתי'. בכותרת הידיעה הקטנה באתר החדשות נרשם שחלמי ניצל מעוד נסיון התנקשות ושמואל הביט בתמונה המוגדלת וחשב, כן, זה אותו אחד, אותו חלמי שהתפרץ בכנס תכנון ערים מלפני שנה. זה הוא.

בתמונה היה נראה רדוף, מותש, הרבה פחות מרשים מהאיש בחליפה שהתפרץ לדברי אחד הנואמים בדיוק כשתיאר גאה את ההצלחות של השלטון המקומי וחלמי קם וזעק שהשלטון המקומי חייב לדאוג להגנה למהנדסי הערים המאוימים. רחש מזלזל חלף בקהל. מישהו ליד שמואל לחש בקול רם מספיק שישמעו: 'אלה תמיד יש שחיתות אצלם'. אבל חלמי התעלם מהרחשים ובקול נרגש תיאר איך מנסות משפחות הפשע הערביות לחדור למכרזי העיריות. 'לפעמים זה באיומים ישירים או עקיפים על קבלנים מתחרים כדי שיפרשו, לפעמים הם מכניסים אנשי קש וחברות קש משלהם, ולפעמים הם פשוט משלמים לקבלן לגיטימי שזכה שיעביר אליהם בפועל את העבודה תמורת אחוזים!'. האנשים הרימו גבה אבל שמואל ראה שדווקא הנהלת השלטון המקומי הארצי שתקה. חלמי המשיך :'מתחת לאף של כולנו מכרז לפינוי אשפה או סלילת כביש או בנייה של בית ספר הופכים למנגנון הלבנת הון! אנחנו מהנדסי הערים שמאשרים הם הבטן הרכה שעליה הם מאיימים'.

שמואל הבחין איך החליפו בהנהגה מבטים וסימנו לנואם להשתיק כבר את חלמי והוא מיהר לאחוז במיקרופון: 'אלה אירועים שוליים' פסק בביטחון 'ואם ההפרעות ימשיכו נאלץ להוציא אותך'.

חלמי עוד ניסה להגיד שיהיו כבישים שיקרסו, בתי ספר שנבנים בצורה רשלנית כי משפחות הפשע לא מעניינת אותן הקפדה על איכות העבודה , אבל הע' הגרונית שנתגלגלה מפיו גרמה עוד לכמה גיחוכים ובסוף התיישב, מכווץ כולו, ונענועי הראש סביבו בודדו אותו עוד יותר.

עכשיו הביט שמואל בתמונת האיש שדווח שניצל בנס מירי לעבר ביתו וידע שזה הוא. בסוף הכתבה הוזכר,שלפני שנתיים נרצח מהנדס אחר, אדהם חמוד, מהנדס המועצה המקומית בגליל המערבי שנורה בידי אלמונים, אבל שום מילה בכתבה לא הסבירה למה.

שמואל הסתכל במכרז לסלילת הכביש שהיה מונח על שולחנו, עורק תחבורה מרכזי שמאות אלפים צפויים לחלוף בו בכל יום בדרך לירושלים והביט לעבר השקית ליד התיק שלו, כאילו מבקש לוודא שאולי דמיין והקופסה שמצא הבוקר בפתח ביתו לא באמת קיימת. אלא שהשקית חיכתה שם וכתם אדום החל מתפשט עליה. הסתכל שוב על הדו"ח שהכינה שרית עם שמות ששת הקבלנים שניגשו למכרז, מסודר ויפה ועיניו רצו על האיקסים שסימנה על שלוש חברות שהודיעו בפתאומיות על פרישה נוכח לוחות הזמנים. אף-אחד לא באמת פורש בגלל לוחות זמנים אחרי שהגיש הצעה במאות עמודים ומשקיע חודשים בתכנון חשב וחוסר האונים השתלט עליו.

הוא קם ונעל את הדלת ואז בזהירות הציץ לתוך השקית מתנשם. בתוכה נחו כאילו בתמימות שתי חותמות גדולות שעליהן היה מוטבע שם חברת הקבלנים הרביעית שניגשה למכרז ולא הודיעה על פרישה. שתי החותמות היו טבולות בצבע אדום שנטף מהן וכמעט כיסה לחלוטין את הנייר שעליו היתה כתובה רק מילה אחת - תחתום. זה כבר היה הסימן הרביעי בשבועות האחרונים. הפנייה הראשונית היתה טלפונית.

האישה שצלצלה למשרד הציגה את שם החברה וכמו הזמנה חביבה אמרה: 'נודה לך שתבחר בנו לפרויקט'. כששאל מי זו ניתקה. בפעם שנייה כבר צלצלו. גבר חזר כמה פעמים על שם החברה וניתק. רק כשחיכה לו בתיבת הדואר במשרד מכתב ועליו רק שם החברה, הבין שהפך גם הוא למטרה.

הכל היה מרומז, כדי שאי אפשר יהיה באמת לטעון לאיום. בדיוק כמו שתיאר חלמי בכנס. סוחטים אותך שתאשר אותם חשב.ואם באמת משפחת פשע עומדת מאחורי החברה, למי ידווח? אלה הרי מחסלים בלי בעיה והמשטרה מתנהלת כאילו זה לא עניינם. למען מי ומה יסכן את עצמו ואת המשפחה שלו? הצבע האדום טפטף לשולחן ושמואל מיהר לספוג אותו בנייר.

המקום הריק המתין לחתימה לאישור המכרז . מי יגן עליך אם תדווח? נזכר באיזה סרט מאפיה שראה פעם. שני חוקים יש ברחוב- פחד וכוח. ושניהם מחצו אותו עכשיו. נדמה לכם שיש כאן שתי מדינות אמר חלמי. אבל זו מדינה אחת. זה יגיע גם אליכם".

הכותבת היא עו"ד סא"ל (מיל') שופטת לשעבר בעבירות טרור, כותבת לתיאטרון ולמסך. blueori@gmail.com.