"אני פחות בעניין של התקרבנות" הכריז שר התרבות מיקי זוהר ממפלגת השלטון על הרצון להסיר את המילה "טבח" מהחוק להנצחת השביעי באוקטובר, ונימק "אנחנו לא מדינה שאפשר לטבוח בה". האמירה הזו כבר לא נתפסת כפליטת פה או בחירת מילים לא מוצלחת, אלא נראית כחלק משיטת בדיקת השטח, ונראה שמיקי זוהר תמיד מתנדב להיות הגשש בבחינת הגבולות.
זוהר: "בסוף כל אזרחי ישראל היו פה בשאננות"
רק בסוף דצמבר האחרון, השר זוהר התבטא בעניין אחריות ראש הממשלה נתניהו לטבח השבעה באוקטובר, ואמר כי מי שחושב שראש הממשלה יימצא האשם הבלעדי הוא ,"חי בסרט", והוסיף את סיבת המחץ "בסוף כל אזרחי ישראל היו פה בשאננות".
לזוהר עוד שורת התבטאויות, בהן רמיזה כי אמירה של יאיר גולן נתנה רוח גבית לפיגוע בוושינגטון בחודש מאי אשתקד, ופחות מחודש לאחר השביעי באוקטובר אמר בראיון ל-ynet: "ברור שמי שאחראי על עתיד המדינה אחראי על עברה. כמו שאני יודע שהאחריות מוטלת על מי שזה נפל במשמרת שלו, גם נתניהו אומר את זה ויודע את זה, וברור לו שהאחריות מוטלת עליו".
במסגרת מקצי השלכות אשמה למרחקים ארוכים בתחרות של הליכוד, השר זוהר משחק בתפקיד בודק גבולות הגזרה, עד כמה רחוק אפשר להגיע. פתחתי בכך שזו לא עוד פליטת פה, אך הצפת הציבור בהתבטאויות מהסוג הזה, בסוף ייהפכו לנורמה, וכל אמירה שמותחת את גבולות הגזרה, נותנת לגיטימציה להשלכה רחוקה יותר במציאות. נראה שכל האמירות הקשורות לטבח השבעה באוקטובר עד כה, היו מבחן הניסיונות כמה רחוק אפשר להשליך. כעת, עם גיבוש נוסח הצעת החוק להנצחת טבח השבעה באוקטובר, כל מקצה הופך לקריטי יותר, ועד האמירה הבאה של השר הזוהר, נשארת התהייה, למה הוא כל פעם מתנדב להיות בתפקיד הזה?