סמוטריץ' למד מהחרדים את הדבר הגרוע ביותר | דעה

במשך שנים הגישה של המפלגות החרדיות בממשלה הייתה ברורה, עם פוליטיקה שהיא קודם כל מגזרית - תקציבי חינוך, מענקי מעונות, גיוס או דאגה למוסדות. אלא נראה שהמודל הזה החל לחלחל גם למפלגות אחרות, ובראשן מפלגת "הציונות הדתית", כאשר הבעיה המרכזית היא ששם יו"ר המפלגה, שר האוצר בצלאל סמוטריץ', אימץ מודל חרדי של פוליטיקה מגזרית־סלקטיבית. אבל בניגוד לחרדים, הוא לא מגן על כלל הציבור שממנו הוא בא, אלא רק על פרויקט אחד אותו הוא מגדיר כעליון. והפרויקט הזה הוא כמובן נושא ההתיישבות.

הישגים שאסור לזלזל בהם

אי אפשר לקחת מסמוטריץ' את הישגיו בתחום. כבר מיוני 2023, הוא העביר את רוב מנגנון האישור המדיני לתכנון ובנייה ביהודה ושומרון משר הביטחון אליו בתור ה"שר הנוסף במשרד הביטחון", מה שהאיץ את הבנייה באזור: בתחילת 2025 קודמו יותר מ 10,000 יחידות דיור - יותר מכל שנת 2024 - כשבחודש דצמבר של אותה השנה הקבינט אישר הקמה או הסדרה של 19 יישובים חדשים, במקביל לדיווח שמאז כניסתו לתפקיד של סמוטריץ', אושרו מעל 51 אלף יחידות דיור חדשות ביו"ש.

אבל מעבר לנתונים היבשים, צריך לומר ביושר: סמוטריץ' לא רק קידם את ההתיישבות - הוא שינה את כללי המשחק. הוא לא הסתפק בעוד אישור נקודתי או בעוד מחווה לבייס, אלא בנה מנגנון, יצר רצף, והפך את מה שבעבר היה אירוע חריג למדיניות שוטפת. ההתיישבות קיבלה תחתיו גב פוליטי, תקציבי ומבני שלא היה לה שנים. במובן הזה, עבור ציבור שלם, סמוטריץ' הוא ההוכחה שפוליטיקה מגזרית יכולה לעבוד: מי שמוכן לאיים, להתעקש ולשבור מוסכמות - יכול להביא תוצאות. ודווקא משום כך, הביקורת עליו בהקשרים אחרים קשה הרבה יותר.

נוטש את המילואימניקים תחת הנטל

כי כאן בדיוק מתחילה הבעיה. בכל סוגיה אחרת שסמוטריץ' אינו תופס כחיונית לפרויקט ההתיישבות, הוא בוחר שוב ושוב ביציבות קואליציונית על פני כל פתרון אחר. זה התחיל במדיניות האיומים שלא מומשו בנוגע למלחמה בעזה, ומתפוצץ כעת סביב חוק הפטור מגיוס. יו"ר מפלגה שקוראת לעצמה "הציונות הדתית", מוצא את עצמו מצדיק מהלך שיביא לכך שעשרות אלפי משפחות מאותו מגזר ימשיכו לקרוס תחת הנטל. סמוטריץ' הוכיח שהוא יודע לשבור כלים, להעביר סמכויות ולכפות שינוי שיטה כשזה נוגע להתיישבות - אך מול חוק הגיוס הוא מגלה חידלון שמזעזע את מי שנושאים בנטל בפועל.

ארגוני מילואים מהציונות הדתית עולים לכנסת ולא זוכים למענה מלבד סיסמאות ריקות. החרדים ממשיכים לאיים על הקואליציה כרצונם, ומלבד כמה חברי כנסת אמיצים מהמפלגה - כמו השר אופיר סופר או ח"כ משה סולומון - לא נשמע כמעט קול ערכי שמוכן לומר בקול ברור: עד כאן. כשהאנשים שהצביעו לו קורסים תחת מאות ימי מילואים, היה מצופה משר האוצר לנקוט באותה גישה שהוביל בתחום ההתיישבות - הצבת קווים אדומים, תנאים לקואליציה ודרישה לחוק גיוס אמיתי שיעמיד אלפי חרדים בשערי הבקו"ם.

קריאה למצביעים

בסופו של דבר, השאלה אינה מופנית רק לבצלאל סמוטריץ', אלא גם אל מצביעיו. אלה שהאמינו שפוליטיקה ציונית־דתית אמורה לשלב בין חזון להתיישבות לבין אחריות לאומית, בין אידיאלים לבין נשיאה בנטל. אם ישתקו עכשיו, הם למעשה יאמצו את ההיגיון שלפיו מותר "לבלוע" חוק פטור מגיוס כדי לשמר הישג בתחום אחר - בדיוק המודל החרדי שסמוטריץ' כל כך היטיב ללמוד.

ההתיישבות חשובה, אבל היא לא יכולה לבוא במחיר של שחיקה מוסרית ושל ציבור שנשלח שוב ושוב למילואים בזמן שאחרים מקבלים פטור בחוק. מי שרוצה הנהגה שתדע לשבור כלים עבור ההתיישבות, חייב לדרוש ממנה לשבור כלים גם עבור שוויון בנטל. אחרת, זו כבר לא פוליטיקה של ציונות דתית - אלא פוליטיקה של מגזר אחד, עם דגל אחר.