מוחי היהודי שיער לתומו שלא מעט חללים יישארו חסרי שם שמקום קבורתם לא נודע, כי בהתנפלות הברברית ב- 7.10 הגיע ערב רב שבזז, אנס, גדע, רצח וגם חטף, ומי יידע לאתר את כולם. טעיתי. החמאס מחזיק נ.צ מדויקים של כל גופה ואף של חלקי גופות, ובקצב ובשיקולים האפלים שלו הוא ידע לתעתע ולהתעלל בנו, היהודים התמימים, ושחרר לנו לאט גופות וחלקי גופות מתוך רצונו למקסם את רווחיו.
ארגון החמאס יודע בדיוק מה יש לו ביד ומה ערכו בעינינו, וידע לנצל זאת עד תום כדי להכאיב עוד ועוד.
הגענו עד לחטוף האחרון שבזכות החזרתו לעם ישראל ולקבורה ראויה יפתח להם שער פוטנציאל ההברחות החדש/ישן ברפיח.
החמאס עוד ישקם את עצמו
את מתיו שלו הוא כמעט ואינו סופר, גם לא מכבד. זלזולם בערך החיים מתבטא גם בזלזול בערך המתים וקבורתם. בעולמם, חיי אדם כולל חיי בני עמו הם אמצעי, לא ערך, לא עשיית טוב ושכלול העולם, אלא רק חומר גלם למיקוח, לא נשמה שנבראה בצלם.
מכונת הרוע הזו ממשיכה להזין את עצמה משנאת יהודים ומהשאיפה להשמיד את כולנו, גם היום, לאחר תבוסותיה בשדה הקרב ואפסותה המוסרית. עצם ההתמדה ברע, בשקר ובהסתה מוכיחה עד כמה הרוע הוא מציאות קיימת בעולם שנצטרך להתמודד איתה עוד שנים רבות. החמאס ישקם את עצמו; לעת הזו הוא ילבש מסכה של מסכנות הומניטרית, של שיתוף פעולה עם מדינות החפצות ב"שיקום עזה", מבלי להבין שרוב עזה היא חמאס, עד העצם.
המבצע להשבת רן גואילי ז"ל | צילום: דובר צה"ל
להביט לעזה בעיניים של המציאות
נספר לעצמנו שיש סיכוי שהכלכלה תנצח, שעזה־סינגפור תיבנה ותכונן, וש"הכל יבוא על מקומו בשלום". נאיביים היינו, וכנראה שגם נהיה. זה כנראה חלק מהדי־אן־איי הבסיסי שלנו, שרוצה לראות את הטוב. אבל בתוך הרצון הזה אנחנו מוכרחים להישאר מפוכחים, גם אם יינתן שיקום, האינטרס הביטחוני של ישראל חייב להישמר, לאכוף ולפקח עליו בקפדנות, ללא ויתור.
מניעת כל דבר שיוכל לשמש בעתיד נגדנו אינה סיסמה אלא משימה יומיומית; פיקוח על הסחורות, על ביצוע התשתיות, על תנועת האנשים והכסף, על החינוך ועל ההסתה. זה לא פשוט, ומצריך עירנות רבה, חידוד מתמיד של מערכות הביטחון והבנה עמוקה של מהות האיום ושל חשיבות המשימה. נקווה שהעוסקים במלאכה מחודדים מספיק ומבינים שעם מכונת רוע לא עושים ניסויים באופטימיות, גם אם טראמפ והעולם דוחף ומאמין בה, אנחנו חייבים להישאר מפוקחים.
הכותב הוא יועץ שרי ביטחון לשעבר.