בצעדה אחת קצרה של כמה ימים - מביתה בכפר סבא ועד לכנסת בירושלים - חשפה סגנית שר החוץ, ח"כ שרן השכל, את עליבותה של האופוזיציה. השכל צעדה מרחק של 90 קילומטרים, כולל שינה בתנאי שטח, כדי לעורר לדבריה "מודעות לנזקים שצפויים מחוק הגיוס" - והעזה לעשות דבר נדיר בפוליטיקה הישראלית, בייחוד אצל אלו שמתנגדים למהלכי הממשלה - לבצע פעולה שמחייבת אומץ.
אם לא יצרת זעם - לא הצלחת
אלא שלכל אורך הדרך, נראה הייתה שהשכל - שכזכור, נמצאת בקואליציה מטעם מפלגתו של גדעון סער - צועדת בגדול לבדה. חברי האופוזיציה, שעסוקים יום יום לצעוק בטוויטר כמה מדובר בחוק רע (ובצדק), לא מצאו את הזמן להצטרף אליה באקט המחאתי הקטן הזה. היחיד שאכן הצטרף היה ח"כ גדי איזנקוט, שביקר את השכל רגע לפני שהמשיך לעוד דיון בוועדה על החוק.
ח"כ השכל, צילום: פלאש 90. מרים אלסטר
זה נראה כאילו השכל צעדה לבדה לא בגלל שהמסר אינו חשוב, אלא מפני שבפוליטיקה הישראלית של 2025, מאמץ אינו שווה שום דבר אם הוא לא מייצר מיד זעם או כותרת. ויותר מזה, הסיפור הקטן הזה מהשבוע הוא רק עוד דוגמה לעליבותה של האופוזיציה לאורך כל ממשלת נתניהו האחרונה. אופוזיציה שעסוקה בלריב, לצעוק או לצאת מדיונים בזעם - גם זה היה השבוע - אבל בשורה התחתונה היא מספקת לקואליציה את מה שכל ממשלה חולמת לקבל: היעדר אלטרנטיבה. הדוגמה הטובה מכולן היא כמובן שבעה באוקטובר. כשלמרות האסון הגדול ביותר שקרה למדינת ישראל, הממשלה שהייתה אחראית עליו עדיין עומדת על תילה ואף מתחזקת ונראה שתהיה הממשלה הראשונה מזה שנים שתמלא את ימיה - אפשר להבין בקלות שיש כאן בעיה.
כשהאופוזיציה ממשיכה לפספס מול שער ריק
ומה עושים חברי הכנסת מהאופוזיציה, כששוב ושוב יש להן הזדמנויות להיכנס פנימה ולהוביל לשינוי שאליו הם מייחלים? ממשיכים לפספס מול שער ריק. יאיר לפיד מקשקש על כך ש"זכות הצבעה אינה קדושה בדמוקרטיה", יאיר גולן טוען ש"צה"ל הורג תינוקות כתחביב" ובנט מוציא הודעות נגד חוקים עוד לפני שקרא את הכותרת. האופוזיציה עסוקה בלהיות כל הזמן נגד כל דבר בלי להבין את המשחק הפוליטי שעוסק ברובו הגדול בחיבורים כדי להפיל את הצד השני, ואם נחזור רגע להשכל - לא למחול על כבודם ולהצטרף לקולות מתוך הקואליציה שמוחים נגד השלטון רק כי הם, וובכן, מתוך הקואליציה.
אפשר לדבר על כך שהפוליטיקאים מציגים את מה שהציבור רוצה לשמוע, או את העובדה שהשכל עוררה הדים רק בגלל היותה חברת כנסת מהקואליציה. אבל בשורה התחתונה, אין אלטרנטיבה, כאשר כל פוליטיקאי שיעז לפעול באחריות או לשקול משהו ארוך טווח - יוצג כ"רופס" או "מתפשר".
מגיע למצביעי האופוזיציה מנהיגים שיהיו ראויים להם, שידעו להציב תחלופה ראויה לשלטון ויבינו את חוקי המשחק, כדי שגם מצביעי הקואליציה יוכלו לקבל מוצר טוב יותר ממנהיגיהם - שכרגע לא משתדלים להתאמץ כי הם יודעים שגם ככה לא יעמדו מולם אנשים שיהוו סיכון. אם לא נתחיל לתגמל פוליטיקאים על מנהיגות ולא על זעם - נקבל דמוקרטיה שמתפקדת בלי תחרות רוצים דוגמה? תראו את היועצת המשפטית לממשלה שיודעת לעצור את עבודת הקואליציה ולהדאיג אותה. רוצים דוגמה טובה אפילו יותר? תחזרו בזמן לממשלת השינוי, ותסתכלו על נתניהו.