עוד דמות סמכות שכוחה טיפס לראשה ופגעה בנשים באופן חמור נחשפה בסוף השבוע האחרון - שכם הוא דמות בכירה המנצלת את כוחה ומעמדה בביטחון יהיר ותחושה שהכל מגיע לה.
בזכות מעמד בית המלוכה תועד אירוע תנ"כי נוסף שהתרחש 'במשפחה הכי טובה בירושלים': אונס תמר בידי אמנון.

שמה של דינה מופיע במקרא אולם פניה אינן גלויות בסיפור וחוויתה לא מוזכרת. במרכז הסיפור מעשה הנקם המתוחכם של האחים ששינה את הכוחות בשכונה. ישנה כמיהה קמאית שלנו כחברה בהענשת פוגע מסוג זה אולם זה איננו כל הסיפור. היום כשיותר נפגעות מעידות בפנים גלויות על פגיעתן, אנו חשופים לחוויה הסוביקטיבית של הפגיעה. זה מאפשר לנו כחברה, לראות את התמונה המלאה ולא לעסוק רק בהענשת הפוגע. דמות הפוגע המפורסם לרוב זחוחה עד פתולוגיה. פעמים רבות נוטות קהילתו ומשפחתו לצאת להגנתו, ממש כמו קהילתו של שכם. האם גם הנפגעת תקבל תמיכה ואמון? מילותיו של רש"י מאירות את נטיית החברה להאשמת הקרבן: "יצאנית היתה דינה, כלאה אמה".

"אמנון ותמר"

המילים 'אמנון ותמר' מתנגנות באזנינו כצמד חמד, שם לפרח עדין. כמו 'עמי ותמי' החמודים היוצאים להרפתקה מסוכנת. מעניינת נטייתנו זו- לתת שם רך לסיפור נורא. אונס תמר מתרחש בחיק הבית, סמוך לביקור חולים וגם אבא שם- דוד. ריח מתקתק של טיגון לביבות באויר.

סיפורה של תמר עשיר בפרטים. אמנון שם עצמו כחולה. הוא הגיע מוכן עם מזימתו זו והצטייר בעיני כולם כחולה חסר אונים. תעתוע זה מוכר משדה הפגיעות. כשמעשה לא נראה תמים, כנראה אינו תמים. תמר כשמה- מלאת תמימות ואמון בעולם. מליבה הפתוח היא מלבבת לביבות לאחיה אמנון. זהו ממש תיאור לבלבול השפות: שפת הרוך והאמון של תמר הצעירה מנוצלת ואמנון פועל מתוך תשוקה מחפיצה ומשפילה. לעיתים פגיעה בין אחים מתרחשת מתוך סקרנות הדדית בין אחים קרובים, כאשר שניהם מחפשים נחמה בתוך בלבול ומצוקה. זה איננו המקרה. פגיעה בידי האח הבכור במשפחה מתקרבת בחומרתה לפגיעה בידי הורה. הוא אמור להגן על אחיו הצעירים מפני זרים. בגידתו של אמנון בתמר כפולה: "ותאמר לו אל- אודות הרעה הגדולה הזאת מאחרת, אשר עשית עמי לשלחני ולא אבה לשמע לה". כמו בפגיעות רבות, תגובת אמנון לאחר האונס רעה מן האונס עצמו. אוטם הלב שגילה ומערכת היחסים האחאית שזיהם. השנאה שהוא מפגין כלפיה היא אולי שנאתו לעצמו. הוא לא מסוגל להכיל זאת ומגרש אותה מפניו, נועל את דלתות לבו בפניה.

לאחר שהתרחשה פגיעה נותרת החידה כיצד תגיב הקהילה, המשפחה ובפרט, מה יעשו עכשו ההורים?

דוד איננו עולה חדש כפי שהיה יעקב כשבתו נאנסה ולא הגיב. דוד עמד בראש ממלכת ישראל!
לצערנו אונס בתוך הבית יכול לרסק גם את החזקים ביותר. תמר שיתפה באומץ רב וחריג: "ותקח תמר אפר על ראשה וכתנת הפסים אשר עליה קרעה ותשם ידה על ראשה ותלך הלוך וזעקה". קריאה רגישה בפסוקים מהדהדת את לקיחת האפר ללקיחת התוף המפורסמת וריקודה של מרים בים סוף. לאיזו הרמוניה וזוגיות תוכל לייחל תמר בחייה. האם תצליח תמר לקרוע את ים סוף שממתין לה? זעקתה לא מוצאת דרכה ללב קשוב.

דוד השתתק כקורס לתוך צערו. ביתו לא היה מרחב בטוח לבתו, אולם הוא לא היה שם עבורה באופן מיטיב גם לאחר האונס. "והמלך דוד שמע את כל הדברים האלה ויחר לו מאד". המשורר הרגיש, המלך הכל יכול נחשף באין אונים ולא היה מסוגל להנהיג את ביתו בשעת משבר. ושוב, כאשר הורים לא מגלים מנהיגות, נוטלים אותה האחים, כהבנתם. אבשלום הוא היחיד ששמע והבין, ומיד ציווה על תמר: "החרישי…אל תשיתי את ליבך לדבר הזה." כמה טבעית המשאלה להתנתק מן הלב המדמם מבפנים וכמה בוסרית היא. איזה נזק צופנת הבקשה לשתוק ולהשתיק.

מי שמתהלכות בינינו ופגיעתן מושתקת, לעיתים חשובות כמת. הנפגעים בעצמם מנסים לפצל ולהתנתק מן הכאב, לספר לעצמם שדבר נורא לא קרה. "ותשב תמר ושממה בית אבשלום אחיה". אישפוז מכובד בבית האח הצליח לנתק את תמר מרגשותיה ולהוציאה מן התלם השפוי, 'להשמימה'. שנתיים עוברות כך על הבית, בשתיקה וניתוק מעומס הרגשות של תמר. זעמו של אבשלום על אמנון לא רוסן. הוא הציף עד ששתיקה אילמת הפכה לנקמה, לרצח אח, למלחמת אחים בבית דוד.

אנחנו יכולים ללמוד מהסיפור התנ"כי

סיפורי פגיעות בין אחאים כואבים ושכיחים בינינו. לעיתים זו משפחה גרעינית, לעיתים מורחבת ולעיתים קהילה או חברה 'משפחתיםי'. ישנם מאפינים של משפחה אינססטואלית, בה מתאפשרים מעשי גילוי עריות. הם מאפשרים את הפגיעה וגם משפיעים על אופן ההתייחסות לפגיעה שהתרחשה בתוך המשפחה.

לצד השתקת הנפגעים והפקרתם להתמודדות נפשית קשה, משפחות ומערכות מתפצלות בתוכן כשהצעירים מנסים למלא את תפקיד ההורים ולרוב גורמים לנזקים לטווח הארוך. על ההורים ועל מובילי הקהילה מוטלת אחריות כבדה להנהיג את המאורע בחכמה ובנחישות.

יכולתנו ללמוד מסיפור תנ"כי בשילוב הידע בשדה הטראומה היא זכות וחובה. אל לנו להחמיץ הזדמנות לעלעל בדפים מחדש, ללמוד את מה שיפה שעה קודם להטמיע היום בקהילה ובמשפחה אודות הפגיעה המינית.

נתן הנביא מבקר את המלך מימי בת שבע ועד אבישג השונמית. נפקדותו בסיפור אמנון ותמר מורגשת. מסופר לנו בהמשך כי לאבשלום בת יחידה ויפה, שמה תמר. איך השפיע עליה סיפור אמנון ותמר? סיפורים עוברים מדור לדור ומחכים לריפוי, עד ימינו ממש.

לו היה נתן מתערב בסיפורנו, אולי היו ההורים מסוגלים לזמן את אמנון, לדרוש ממנו לעבור תהליך של הבנה, חרטה, לקיחת אחריות מול תמר, שתבוטא ברגש, בקול ובמעשה.
לו יכלו בבית דוד להישיר מבט לעיניה הלחות מבכי של תמר, לעטוף אותה בחום ולומר לה שהופר הסדר והיא קודמת לאמנון.
לו יכלה תמר לשמוע שהם מאמינים לה, שהם מיוסרים מסיבלה ויעמדו לצידה עד שאמנון ישנה את דרכו ויקח אחריות לתיקון מעשיו ולהחלמתה, או שיענש בחומרה.
כמה ריפוי יכלו ההורים להעניק לכל בית דוד. כמה מלחמות אחים ושפיכות דמים יכלו להימנע.
בשרשרת הדורות- מוטלת עלינו, המשפחה, הקהילה והחברה לעדכן את יחסנו לפגיעות המתרחשות דבר יום ביומו, בינינו.
בהישרת מבטנו לקיומן של פגיעות בינינו יש מתיקון העולם, בהשלמת סיפורן הכואב של דינה, של תמר בתוך כל מי שנפגעו.

לו יהי.


נעמה פלסר מטפלת בפסיכותרפיה ממוקדת גוף.
מנכ"לית 'בית דינה', עמותה המתמקדת בתפקיד הקהילה בפגיעה המינית.
השבוע מתקיימים אירועים ומודעות למוגנות מינית סביב שבוע דינה. עקבו ברשתות