1. שתי דקות בראיון של שבות רענן תמצתו את הזעם שלי
עו"ד שבות רענן התראיינה למנגנון של שאול אמסטרדמסקי בתאגיד. הפעילה שהקימה את פורום נשות המילואמניקים ועוסקת במאמצים לשנות את חוק הגיוס דיברה בהרחבה על תפיסת עולמה, ועל האפשרות המעשית לגיוס חרדים. אישה מעניינת, רהוטה ושולטת היטב בחומר. בהחלט יכולה לייצג אותי בכנסת. לאחרונה גם הופיעה לא מעט בפאנלים טלוויזיונים ובוועדות. כשאמסטרדמסקי שואל לדעתה על טיסות החרדים לאומן ערב ראש השנה, התגובה שלה מזקקת את הזעם של הציונות הדתית בצורה מופלאה ומדויקת: "באמת נעתקות המילים...מה שמזעזע אותי זה הניתוק... גם לנו יש תפילה".
לכו תראו את המונולוג המלא החל מדקה 09:30, יש גם סיפור קורע לב על גיס שלא יהיה עם ילדיו בתפילות ראש השנה. וזה בדיוק תמצית האירוע של השתמטות החרדים. התורה לא רק שלכם, גם לנו יש בה חלק וזכות. לכל העם הישראלי. וכדי שנוכל גם אנחנו לאחוז בספר ולא רק בנשק, אתם חייבים לעלות על מדים. אתם חייבים לקחת חלק. שתי דקות נמשכת התשובה לשאלת המראיין, שתי דקות שבהן הרגשתי את הכעס שלי מתומצת ומנומק ומבואר על המסך.
2. מייגן מרקל כבר לא עובדת לי יותר
לאחרונה יצאה העונה השנייה של סדרת הלייף סטייל בנטפליקס, "באהבה מייגן", מבית היוצר של הדוכסית מסאסקס. השחקנית לשעבר אירחה מפורסמים בבית אחוזה יפהפה בקליפורניה, חלקה טיפים של בישול ואפייה, אספה ירקות מהגינה והוכיחה שאירוח זו משימה קלה להפליא, במיוחד כשיש לך מערכת הפקה גדולה שמסייעת בעניין. נהניתי מאוד לצפות בפרקים, ואפילו למדתי כמה דברים חדשים (נראה קל, אולי גם אני אכין לחם מחמצת?). הסדרה שימשה עבורי אספקיזם טהור ומנות של טראש מזוקק ישירות למוח, בדיוק מה שצריך אחרי שבוע כזה מדמם בישראל.
אלא שלאחרונה הבריחה הזאת פחות עובדת לי. אני צופה במייגן מכינה תכשיט לכלב במכונת לד של לק ג'ל וחושבת לעצמי, מה לעזאזל? מה האישה הזאת עושה בחיים שלה? האם אי פעם ירו לה טילים איראניים מעל הראש? האם היא רצה למקלט בארבע לפנות בוקר לבושה בשמלה הפוכה פעמיים מעל הפיג'מה? אוי מייגן, דוכסית יקרה שכמוך, אני שופטת אותך לפי אמות המידה של ישראלים בשנת 2025.
3. שבוע מדמם שהזכיר לי כמה הכל שברירי
שבוע קשה עבר עלינו. פיגוע ירי עם ששה נרצחים בירושלים, ארבעה חללים בעזה ותחושת החמצה על החיסול בקטאר שהתחיל בהתלהבות גדולה. גם מעבר לים העניינים לא היו רגועים במיוחד, עם הרצח המחריד של פליטה אוקראינית ברכבת בארצות הברית בידי הומלס אקראי, הלאה להתנקשות של הפעיל הפרו - ישראלי צ'ארלי קירק באוניברסיטת יוטה ואלי. מאז שמחת תורה תשפ"ד שלט ניאון בצבע אדום זרחני מהבהב לי מול העיניים כשאני עוצמת אותן בלילה. פריך ושברירי. הכל פה שברירי.
אישה עולה על אוטובוס קו 62 בירושלים ונרצחת בתוך דקות. חייל בסדיר מתבדח בטלפון עם אחותו מאוחר בלילה ונופל כמה שעות אחר כך. טרור רצחני אסלאמיסטי שלא מתעייף לרגע מאיים עלינו בלי הפסקה. מול המפלצתיות הזאת, לאנשים תאבי חיים ונורמליות אין ברירה אלא להילחם בו עד לניצחון, או כמו שאומר ראש הממשלה הישראלי הוותיק ביותר שהיה כאן אי פעם, "אנחנו כפסע מהניצחון המוחלט". טוב, אולי בכל זאת אחזור לצפות בסדרה של מייגן.