בפתח שנת הלימודים, כשמערכות החינוך הפורמליות והבלתי פורמליות נערכות לקלוט מחדש את תלמידיהן, כדאי שנדבר על הפיל שבחדר - או ליתר דיוק, על הילד או הילדה שיושבים לבד בחצר. חרם חברתי הוא לא 'משהו שקורה רק לאחרים'. הוא נוכח בכל מסגרת שבה בני אדם נפגשים - מהגן ועד בית האבות, מחדר הישיבות ועד 'קבוצת ההליכה'. מטבענו, אנו נעים בין מסגרות חברתיות שונות ומשתוקקים להרגיש חלק מהן. למרות שרובנו לא מצפים להיות ה'כוכב' של החבורה, איננו רוצה להפוך לצל, לאוויר, למי שנוח לצחוק עליו. עלינו כחברה להכיר בכך שדינמיקה של חרם והדרה חברתית יוצרת מרחב רעיל שבו החזקים רומסים והחלשים נרמסים ולאמיתו של דבר רסיסי הדינמיקה הזו פוגעים בכולם, ולאורך שנים.

ממש לפני שנה, ערכנו יחד הָרַבָּה אורית רז, חכם עדיאל שושני ואני את האסופה "וְהַיֶּלֶד הַזֶּה הוּא אֲנַחְנוּ" שיצאה לאור כשיתוף פעולה של "כנפי דרור" ו"גלויה" מתוך מטרה לשבור את קשר השתיקה סביב חרמות והדרה חברתית ולהביא כלים מעשיים וטקסטואליים להתמודדות עם התופעות של נידוי וחרם. ראוי עתה בפתח שנת לימודים נוספת לשים לנגד עינינו את הצורך הדחוף בהטמעת ערכים של קבלה והכלה במערכות החינוך שלנו ובמקביל, יישום של 'התערבות חכמה', כפי ש"כנפי דרור" מציעים מרגע שמתגלה דינמיקה של חרם או הדרה במעגל חברתי.
הספר הוא קריאה לפעולה של פתיחת שיח על נושאים שנותרים לרוב כמוסים בחיינו האישיים והקהילתיים ולהזכיר כי אסור להתעלם מדפוסים פוגעניים של קבוצה כנגד יחידים. האסופה מכילה שירים, תפילות ומאמרים קצרים על נידוי, דחייה חברתית, בריונות וחרם בכל הגילאים של למעלה מ-50 כותבות וכותבים - משוררים, אנשי בריאות הנפש, מחנכים ומנהיגי קהילות. הספר מבקש לסייע בזיהוי ההתרחשות בזמן הווה ובמיתון התרחשות בתחום החרמות עוד לפני שהאירוע מסלים. קריאה בספר מסייעת גם בזיהוי מקרי עבר של חרם חברתי והדרה פוגענית, לשם לימוד ותיקון.

בפתח השנה החדשה, כשילדות וילדים חוזרים למסגרות החינוך, האתגר שלנו ברור: לראות את הילד שיושב בצד, לזהות את הדינמיקה של החרם בזמן אמת, ולהתערב. כולנו היינו, או עלולים להיות, אותו ילד בשער. לכן כל דיון על בריונות חברתית שיש בה החרמה והדרה מעלה את השאלה הקריטית: האם נפגוש את הילד המוחרם, האם נזהה אותו בזמן, האם נושיט יד, האם נשבור את מעגל הכאב.
מורה שמבחין בילד שיושב לבד ומשלב אותו בדינמיקה של כלל הכיתה, הורה שמתעניין בחיי החברה של הילדים באופן לא שטחי ובאמת מקשיב לתשובה כשהוא שואל שאלות - יכול גם לזהות מצוקות אצל ילדיו שלו אבל גם להציע ריכוך וסיוע בעת קשיים של ילדים אחרים, ואפילו ילדה אחת שאומר "בואי תשבי איתנו" - במסגרת פורמלית או ללא פורמלית, כל אלה הם שותפים בשבירת המעגל ויכולים להיות שגרירים לשינויי עומק.
הבעת תשומת הלב וההכרה הם רק חלק מתהליך התיקון במצב של חרם והדרה. הילד או הילדה המוחרמים זקוקים לכלים: איך לבנות חברויות, איך להציב גבולות, איך למצוא את מקומם בתוך המעגל החברתי.

שירו של אבישי חורי, נוקט בגוף ראשון ומבטא את התהייה האם יש תפוגה ללעג של ילדים:

תפוגה | אבישי חורי

מִבְּחִינַת הוֹלָכַת קוֹל בֶּחָלָל
כַּמָּה שָׁנִים יָכוֹל לְהַדְהֵד לַעַג שֶׁל יְלָדִים?
הַאִם הַיּוֹעֶצֶת כְּבָר סָלְחָה
עַל שֶׁהָיִיתִי שָׁמֵן?

חָשַׁבְתִּי שֶׁחֻבַּקְתִּי דַּי
סְבִיב כָּל הָאֵיבָרִים הַפְּגוּעִים.
בַּחֲדָרִים שֶׁנֶּעֶזְבוּ גִּדַּלְתִּי דַּיָּרֵי קֶבַע.
וַעֲדַיִן
כְּשֶׁמִּשְׁתַּיֵּף בִּי הַסַּיָּף
אֵין לוֹ אַחֵר מִלְּבַדִּי.

בשיר, טראומת ילדות מוצגת כחלק בלתי נפרד מהאדם הבוגר ומשקפת לנו אתגר חינוכי ומוסרי מתמשך. מתברר שהפגיעה חקוקה לאורך שנים והדובר יכול להמשיך לכתוש עצמו עם אותם קולות דוקרניים או למצוא דרכי ריפוי. כציבור וכפרטים עלינו לחשוב על דרכים כיצד לעצור את הלעג והדהודיו.

דו"ח נתונים שהוצג בוועדת החינוך בכנסת ב-29 בנובמבר 2022 שיקף כי אחד משישה ילדים בישראל חווה חרם חברתי. כפי שמראה הפסיכולוגית החינוכית יעל אברהם (בספרה דחייה חברתית - אין מצב שמפנים את הגב, הוצאת ניב, 2018), בחברה הישראלית - שמעמידה ערך כה גבוה ללכידות ולחברות מגיל הגן ועד הצבא - דחייה חברתית נתפסת כאיום ממשי על תחושת הערך והשייכות של הילד. אברהם מבחינה בין שני סוגים של ילדים שנפגעים מהדרה:
ה"ילדים הדחויים" שסובלים מדחיה אקטיבית ולעיתים גם מהצקות ואלימות, לבין ה"הילדים השקופים", שאינם נלעגים אך פשוט אינם נראים ואינם נחשבים לחלק מהקבוצה. שני המצבים מותירים פצע מתמשך ופוגעים במארג החברתי כולו.
מודל ההתערבות החכמה של ארגון "כנפי דרור" מציע עבודה שיטתית במצבי חרם והדרה: זיהוי מוקדם של דינמיקות, פעולה אקטיבית בעת התרחשות באמצעות שיחות עם כל הצדדים - כולל ה"צופים מהצד" - ובניה של תרבות קבוצתית חדשה. השיטה פועלת לא רק סביב הילד שנפגע, אלא על שיקום המרחב החברתי כולו. לשם כך מוקם צוות שגרירים קהילתי המטפל באופן שיטתי במקרי חרם דרך מיפוי קשרים, הקשבה אמפתית וליווי מתמשך של הילד, ההורים והצוות החינוכי עד לפתרון בפועל.
החידוש המרכזי בשיטה זו הוא המעבר מטיפול פרטני בילד המוחרם אל יצירת שינוי מערכתי, תוך הדגשת אחריותה של הקהילה כולה לעצור את דפוסי ההדרה. המודל נשען על מחקר עדכני בפסיכולוגיה חברתית וחינוכית, ומלוּוה באנשי טיפול וחינוך שמסייעים להפוך תבניות חברתיות פוגעניות למרחב בטוח ומכיל. כך הופכת ההתערבות החכמה מתגובה נקודתית לכלי קהילתי מתמשך לשינוי חברתי.

ה"תשובה" שאנו עוסקים בה לאורך חודש אלול ובימים הנוראים היא תשובה שבין אדם למקום אבל גם תשובה שבין אדם לחברו, שעיצומו של יום הכיפורים לא יכול לכפר מבלי תהליך גשמי בחברת בני האדם.
הימים הללו, דווקא בשל חגיגיות ההתחלה החדשה, הם הזדמנות לבחון כיצד אנחנו רואים את האחר ואיך אנחנו נותנים לו מקום. הם זמן להתמודד עם סחף חברתי של הרחקה ומחיקה, ולבחור לעצור מכבשים של ביוש ופגיעה שמהדהדים עמוק - בהווה ולאורך שנים - בקרב כל העדים, כי הילד הזה הוא אנחנו. השאלה "כמה שנים יכול להדהד לעג?" היא שאלה שצריכה להדהד בנו בחזרה על מנת שנמנע ונעצור דינמיקות פוגעניות של חרם והדרה.