בצוואתו האחרונה ביקש הרב מאיר מאזוז שמודעות האבל על פטירתו תהיינה בקיצור נמרץ ושלא יספידו בהלוויה, בשבעה ובשלושים. הבקשה קוימה באופן חלקי כאשר הועלו לבמה כמה וכמה רבנים "לדברי פרידה קצרים". הסיפור הזה מסמל במעט את דמותו של הרב: מצד אחד רצונו הפשוט והעז לשבת וללמוד ללא הפרעות, ומצד שני הנהגת ציבור שראה בו מורה דרך.

נדמה שדמותו נשלפה מתור הזהב של ספרד

הזיכרון של הרב מאזוז היה חד-פעמי ממש: בכתביו מופיעים חידושים תשובות שכתב בילדותו המוקדמת והיו שגורים בפיו סיפורים משנותיו הראשונות. ילדותו עברה בג'רבא, תוניסיה, ואחרי רצח אביו רבי מצליח מאזוז הי"ד בידי בני עוולה הוא עלה ארצה, השתקע בבני ברק והקים את ישיבת "כסא רחמים". גדלותו העצומה של הרב מאזוז בכל חלקי התורה בלתי נתפסת. כל רז לא אניס ליה, כפשוטו ממש, בכל תחום: תנ"ך, ש"ס, הלכה, עיון, לשון, דקדוק, פיוט. נדמה שדמותו נשלפה מתור הזהב של ספרד, איש אשכולות שהכינוי "החכם השלם" מתאים למידותיו.

הלווייתו של הרב מאזוז צילום: Chaim Goldberg,Flash90

הרב גדעון מאזוז, בנו בכורו, אמר בהלוויה כי "אין אחד בדור ששונא כמוך כבוד ופרסום", ונדמה שאין זו הפרזה. בפתח ספרו "מגדולי ישראל" מספר הרב מאזוז על הקושי שלו כשהפך לאבן שואבת לפניות ושאלות, עמדה שדורשת ממנו זמן רב. "מכתב רודף מכתב, ושאלה רודפת שאלה, וקושיא רודפת קושיא, וחידוש רודף חידוש, ודרוש רודף דרוש, והייתי רק עשוק וגזול כל הימים, ומצפה לישועה ורחמים", מעיד הרב על עצמו. "והנוגשים אצים לאמר: תכתוב לי הסכמה, ותפתור לנו תעלומה, וקושיא סתומה וחתומה, עד שלא נשאר מהזמן מאומה". הרב מספר על המברקים והטלפונים שהוא מקבל וכותב "כל עצך ופרי אדמתך יירש הצלצול", על משקל הפסוק "כל עצך ופרי אדמתך יירש הצלצל" המופיע בספר דברים.

המיינסטרים התקרב אל הרב מאזוז, הוא לא זז במאומה

אט אט נאספו-התקבצו אל הרב וישיבתו תלמידים, שכאילו קיבלו על עצמם הוד קדומים עם הפיכתם לתלמידיו. היה בהם משהו אחר. מי שמע על שיעורי דקדוק בישיבה? עיון בדרך שונה מהמקובל? עידוד התלמידים לכתוב מגיל צעיר מאוד? כל אלו הנהגות שהנחיל הרב מאזוז, ברוח אביו והמסורת ממנה הגיע, שביסודיות הונחלו בדורות של תלמידים והפכו לכמעט ברורות מאליהן. איך אפשר להתחיל שיעור בלי פיוט של רבי יהודה הלוי או רבי אשר מזרחי? וכי לא נעסוק בתנ"ך ובלשון העברית? המיינסטרים התקרב אל הרב מאזוז, הוא לא זז במאומה.

בעולמו של הרב מאזוז דרו בכפיפה אחת גדוּלה עצומה, פשטות יוקדת וענווה אמיתית; תוך כדי הנהגת ציבור, קירוב המונים והפיכתו למוקד עלייה לרגל. "אין אחד בדור ששונא כמוך כבוד ופרסום", אמר הרב גדעון בנו בהלוויה, והמשיך: "והכבוד רדף אחריך, כי כל הבורח מהכבוד הכבוד רודף אחריו".