השבוע עברה בכנסת הצעת החוק הקובעת את הרכבו של הגוף הבוחר את הרבנים הראשיים. נתבשרנו כי הגוף, שבהרכבו יושבים שבעים רבנים ושישים אנשי ציבור ממגזרים שונים, חייב לכלול מעתה לפחות שלושים נשים. במועצת הרבנות הראשית העדיפו לוותר על זכותם של הרבנים הראשיים למנות עשרה רבנים נוספים על פי שיקול דעתם, כדי לעקוף את דרישת בג"ץ לכלול בעשיריה זו גם נשים רבניות. דרישה זו אף הביאה את הממשלה להגיש הצעת חוק להגדרת המונח "רב", שתקבע כי רב שניתן למנותו לגוף הבוחר הוא רק מי שהוסמך לרבנות על ידי הרבנות הראשית.
-
עוד באותו נושא"לימוד תורה לנשים זה אחד המפעלים הכי גדולים שלנו. הציונות הדתית נכנעת לחרדים"
05/12/24 09:17
הצעדים הללו חושפים כשלים חמורים המערערים את מעמדה של הרבנות הראשית
שני צעדים אלה - מינוין של שלושים נשות ציבור ממגזרים שונים – ללא 'רבניות', וההצעה להגדרת 'רב' לצורך הישיבה בגוף הבוחר, חושפים שני כשלים חמורים המערערים את מעמדה של הרבנות הראשית בקרב אזרחי מדינת ישראל. הכשל הראשון הוא צמצום התואר 'רב' לבעלי הסמכה מטעם הרבנות הראשית. כידוע, מאז פיזורו של עם ישראל בארצות הגלות, אין בישראל סמיכה במובן הריכוזי של המילה. רבני קהילות הוסמכו כרבנים בכל התפוצות על ידי הרבנים, וראשי הישיבות בעריהם. כדי לקבל את ההסמכה, התלמיד צריך להוכיח את הידע שלו והרב, מצידו, נותן לו רשות להורות הלכה. מכאן הכינו הרשמי של מוסמכי הרבנות - "יורה יורה".
מבחני סמיכה לרבנות, צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
אבל לסמכותו של רב ישנו תמיד פן נוסף, והוא כישוריו כמורה וכמנהיג חכם וקשוב, והתקבלותו על ידי בני קהילתו והציבור הרחב. והנה החוק החדש מקבע את המצב לפיו רק הרבנות הראשית יכולה להסמיך 'רב', ורק 'רבנים' כאלה יכולים לבחור את הרבנות הראשית. נוצר מעגל קסמים המצמצם את יחסי הגומלין הקריטיים בין הרבנים לבין הציבור שלשמו ובשמו הם אמורים לפעול. כגוף ממשלתי לכל דבר, הרבנות מחזיקה בידה סמכויות המשפיעות על חייהם של אזרחי המדינה. האם בכוחם של 60 אנשי הציבור, הנשים והגברים בגוף הבוחר למנוע את הפיחות ביחסי הגומלין בין נבחרי הרבנות לבין האזרחים?
התקבלותן של רבניות ונשות הלכה תלויה כמעט אך ורק ביכולותיהן
והנה הכשל השני. מהפיכת לימוד התורה בקרב נשות הציבור הדתי לאומי, הגיעה גם להוראת ההלכה. ישנן כיום נשים רבות שנחשבות על ידי קהילותיהן כרבניות. מהן גם נשים רבות שקיבלו מאת רבניהן במוסדות אורתודוכסיים התר להורות הלכה. הן מכונות 'רבניות' או 'נשות הלכה', והן זכו בתארים אלה לאחר שלמדו תורה והלכה במשך שנים רבות ונבחנו בכל הבחינות הנדרשות להוכחת הידע התורני הרלוונטי. נשים אלה נושאות גם בתפקידי הוראה והנהגה בקהילותיהן. בהעדר תואר רשמי מהמדינה, התקבלותן של רבניות אלה תלויה כמעט אך ורק ביכולותיהן: בידע התורני שלהן ובכישורי המנהיגות והתקשורת שלהן.
מדרשה, צילום: Hadas Parush,FLASH 90
נשים אלה נמצאות בחזית של המפגש של נשים, ופעמים רבות גם אנשים, עם עולם התורה וההלכה. מדובר על המציאות בשטח ולא על מצב תיאורטי. מפגש זה של הרבניות, בחלקן הגדול מהציבור הדתי הלאומי שזכו בהשכלה תורנית רחבה, אך בחלקן גם חרדיות, הוא עם כל שדרות האוכלוסייה - חילוניות, מסורתיות ודתיות. האפשרות לפנות לאישה מעודדות נשים בעלות צרכים דתיים לפנות אליהן בתחומים יומיומיים ולעיתים גם בתחומים של דיני נפשות.
איך ייתכן שדווקא נשים אלה, המחזיקות הן בידע התורני והן בהיכרות עם הציבור הרחב, לא תוכלנה להשפיע על הגוף הרבני המשפיע על חייהן של רבות כל כך? כך יוצא שנשים, המהוות יותר ממחצית האוכלוסייה, והצורכות שירותי דת ומושפעות מכוחה של הרבנות הראשית, אינן מיוצגות למעשה כלל בגוף הבוחר. הגיע הזמן שרשויות המדינה יכירו במציאות וימנעו את הרחבת הנתק בין מוסד ששורשיו בחזונו של הרב קוק לבין הקהל שאותו הם אמורים לשרת.