יום בריאות הנפש הבינלאומי צוין לראשונה ביום 10 באוקטובר בשנת 1992, ביוזמת הפדרציה העולמית לבריאות הנפש. כיום הוא מצוין ביותר מ-150 מדינות ומטרתו לקדם את הידע והמודעות בתחום בריאות הנפש ולפעול למיגור הסטיגמה החברתית השלילית בנושא.
היום הזה חל היום, יום חמישי ח' בתשרי, 10 באוקטובר למניינם והשנה לראשונה הוא מצויין גם בישראל, במוסדות הרשמיים של המדינה וזאת בעקבות חוק יום בריאות הנפש שיזמתי ושנכנס לספר החוקים של מדינת ישראל לפני 3 חודשים.
הבריאות הנפשית אינה עוד נושא חשוב אלא היא הבסיס לאיכות החיים של כל אחד ואחד מאיתנו. במדינה שעוברת אתגרים חברתיים ובטחוניים רבים, הקשיים הנפשיים שאנשים חווים הופכים להיות יותר ויותר בולטים, ויש צורך לדון בהם בכנות ובפתיחות.
בשנה האחרונה נוכחנו, עוד יותר מכל שנה אחרת, להבין עד כמה כולנו זקוקים לחוסן ולבריאות נפשית כדי לחיות, כדי לשרוד, כדי לחייך ולצמוח. הן ברמת הפרט והן ברמת הקהילה והמדינה. המצב הביטחוני המורכב, הקונפליקטים החברתיים והאישיים, והשפעתם של אירועים טראומטיים כמו מלחמות או פיגועים על הנפש האדם, מדגישים את הצורך במערכות תמיכה וליווי איכותיים בקהילה לצד מערכת בריאות נפשית ציבורית מקצועית, רגישה ונגישה.
אסון השבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל נחתו עלינו כאשר מערכת בריאות הנפש הציבורית נמצאת בשפל, חסרת מענים ושירותים והתורים … ארוכים ארוכים. האסון הטרגי והמלחמה הינם אירועים בסדר גודל שלא ידענו כמותם, היקפי הזוועות, האכזריות, האובדן, חוסר הוודאות והמתח האין סופי הובילו לתחושת טראומה לאומית קשה ולטלטלה העצומה בתפיסת הבטחון האישי והלאומי שלנו. הם החלישו את יכולת העמידה שלנו, את חוסננו וחלק לא קטן מאיתנו לא יוכל להתאושש ולהתמודד עם זה בכוחות עצמו.
על פי הערכות, כ- 100 אלף איש נחשפו לטראומה ישירה וביניהם מי שהיה בסכנת חיים מידית, משפחות חטופים, משפחות הרוגים ופצועים ואלו שהגיבו ראשונים והגיעו להעניק עזרה. כ- 200 אלף איש נוספים נפגעו ונחשפו לטראומה וביניהם המפונים, אנשי המילואים ואנשים עם רקע של מחלה נפשית טרם המלחמה שצפויים לחוות החמרה במצבם. הידרדרות במצבו הנפשי של האדם במקרים אלו עלולה להביא לפגיעה בתפקודו, לפגיעה ביציבות התעסוקתית שלו, להשפעה על הזוגיות והתא המשפחתי, להתמכרויות, אובדנות ו/או להתפתחות של מחלה כרונית של פוסט טראומה, עם שילוב שכיח של דיכאון, חרדה. אנחנו מדברים על אירוע רב נפגעים נפשי, שאת חלקו אנחנו כבר מכירים ואת יתר ההשלכות שלו אנחנו נגלה במהלך השנים הקרובות.
כאמור, מצבה של מערכת בריאות הנפש היה בכי רע עוד בטרם נכנסו אליה נפגעי האסון והמלחמה הנוכחית והבעיה כפולה ומכופלת לאור הצפי כי ההתפרצות הגדולה של פוסט טראומה מתרחשת בד"כ עם סיום המלחמה. אין מחלוקת כי על מדינת ישראל לשים את הפוקוס בתיקון יסודי ועמוק של המערכת, בשיפורה, קידומה והשקעת משאבים רבים בה, וכך אכן עושה המדינה. הבאנו בשנת 2024 תוכנית לאומית שהוסיפה קרוב למילארד ש"ח לתקציב בריאות הנפש, וזו תגדל אף יותר בשנת 2025.
תשאלו אותי, צריך להביא עוד. כל מה שניתן, עדיין לא מספיק, ובכל זאת, אנחנו עושים ככל שניתן. בין היתר, מרחיבים שירותים ויוצרים רצף באמצעות קופות החולים, כגון; תוספת של מאות תקני מטפלים, פתיחת מרפאות חדשות, הקמת מוקדי חירום של הקופות ותמיכה נפשית טלפונית, טיפולי יום בקהילה, צוותי משבר, אשפוזי בית, בתים מאזנים ופיתוח טכנולוגיות שונות לטיפול עצמי.
כמו שכתבתי לעיל, אני ממשיכה להאבק, לא רק על עוד תקציבים, אלא גם על סוג המענים הנדרשים, סדרי העדיפויות, מקצועיות ואיכות. יחד עם זאת אני כותבת בלב שקט כי אין כיום מישהו בין מקבלי ההחלטות שלא מבין את חשיבות העניין וכולם מגוייסים.
חשוב לי ביום המיוחד הזה, יום בריאות הנפש, להזכיר כי לצד חובת המדינה ומוסדותיה לדאוג לבריאות נפשם של אזרחיה, מוטלת חובה גם על כל אחד ואחת מאיתנו. בריאות נפשית איננה רק אחריות של המערכת הרפואית, אלא גם של כולנו. חובה שלנו, כחברה וכפריטים, לדאוג לעמיתים ולקרובים שלנו. לא לחכות ליד מושטת אלא להושיט יד. להטות אוזן, לפתוח את הלב. רוב בני האדם מתמודדים בהצלחה עם קשיים וכאב וזאת באמצעות כוחות הנפש, המשפחה והקהילה. לתמיכה אמיתית מהסביבה הקרובה ישנה השפעה משמעותית על האדם והיא יכולה לשנות חיים. יום בריאות הנפש הוא הזדמנות לחולל שינוי. לחזק את התמיכה והרגישות החברתית, להכיל את האחר, להקשיב, לתת לו מקום, לראות אותו.
מטרת היום הזה אינה רק לעורר מודעות, אלא גם לייצר דיון מעמיק במדיניות הקיימת ובחסמים שמונעים ממתמודדי נפש לקחת חלק פעיל ושוויוני בחברה. האתגר המרכזי כיום הוא לא רק לספק שירותי טיפול ושיקום, אלא גם לשנות את התודעה הציבורית כלפי מתמודדי נפש ולהבין שהם זכאים ליחס שוויוני כמו כל אזרח אחר, ואין כל מקום לבידוד או הפליה.
החשיבות היום והחוק שבצילו עומד היום היא בהכרה שבריאות הנפש אינה רק עניין אישי של המתמודד ומשפחתו, אלא סוגיה ציבורית וחברתית. ציון יום בריאות הנפש מאפשר לנו לשים את הזרקור על הנפש פנימה, נפשנו אנו ונפשות היקרים לנו ובוודאי על אותם אלה המתמודדים עם אתגרים נפשיים. להכיר במאבקם, להציע להם ולבני משפחותיהם, ברגישות ובנדיבות, את התמיכה, הסיוע והליווי שהם זקוקים להם כדי להשתלב באופן מלא בחברה.
יום בריאות הנפש אינו עוד יום של תזכורת, אלא יום של מחויבות ומעשה, שמזכיר לכולנו שהאדם הינו גוף ונפש ואי אפשר להפריד ביניהם וכשם שהגוף זקוק למענים כך גם הנפש.