באופן שאינו מקרי, שורה של רבנים בכירים בציונות הדתית, ובהם הרב יעקב אריאל, הרב שמואל אליהו והרב מיכה הלוי, החליטו לפרסם דווקא ביום ג' אלול, יום פטירתו של מייסד הרבנות הראשית לישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מודעה ובה הם מזהירים את הציבור לא לסמוך על תעודות כשרות שאינן מסופקות על ידי הרב המקומי.
הרקע למודעה זו הוא המאבק שאותם רבנים מנהלים ברפורמת הכשרות שהעביר מי שהיה השר לשירותי דת, מתן כהנא, ולפיה רשאי רב עיר לתת כשרות בכל עיר אחרת, גם שלא בתחום מושבו. בהמשך צפוי הפיקוח על הכשרות לעבור לתאגידי כשרות פרטיים (כמו כשרות 'צהר') שיהיו כפופים לנהלים אחידים. הרבנים מציינים שהרפורמה הזאת נעשתה בניגוד לעמדת הרבנות הראשית ולכן מזהירים ביום פטירת מייסד הרבנות הראשית מלסמוך עליה.
מודעה מעין זו, שבתקופת כהונתו של כהנא כבר ראינו כמותה לא מעט, לא היתה מעניינית במיוחד אלמלא היה חתום עליה רב נוסף – הרב דרור טוויל, רבה של העיר שדרות. הרב טוויל מונה רק לאחרונה לתפקיד המכובד לאחר תהליך בחירה שיזם וקידם כהנא עצמו. והנה, כמו גולם שקם על יוצרו, רב העיר היחיד שמינה כהנא, יוצא מספר שבועות לאחר מינויו נגד רפורמת הכשרות שכהנא עצמו ביקש לקדם.
מבחינה פוליטית אפשר לראות זאת ככישלון של השר לשעבר, שגם במינוי היחיד שעשה לא הצליח למנות רב "מטעמו". אבל מבחינה מהותית, ייתכן שדווקא כישלון זה מעיד על הצלחת השיטה. ייעודן המרכזי של התקנות לבחירת רבני ערים, ששונו בתקופת כהנא ובין היתר קצבו את כהונת רב העיר לעשר שנים, היה לתת יותר כוח לרשות המקומית בבחירת רב העיר על פני הפוליטיקה הארצית באמצעות הגדלת נציגות העיר בגוף הבוחר. והנה, מסתבר שהרב, שהעיר שדרות רצתה ביקרו, הוא רב הגרעין התורני בעיר, ודמות ידועה בקרב התושבים, והוא נבחר לתפקיד למרות שלא היה בדעה אחת עם השר הממונה בנושאים אחרים שביקש לקדם.
בכך יכול להיות שיש בשורה. כי אם הדבר הצליח בעיר שדרות יכול להיות שהוא יצליח גם במקומות אחרים. אם עד היום היינו רגילים לראות את השר לשירותי דת מנחית מועמדים משלו ומטעמו למשרות רבנות עיר, כעת ייתכן שרבנים שימונו יצמחו מלמטה ויידרשו להיות מזוהים לא עם השר אלא עם המקום ותושביו. האם נזכה לראות בעקבות כך רבני עיר יותר קשובים לציבור שאותו הם משרתים בתל אביב, חיפה, חריש ועוד בלמעלה מ-30 מקומות שבהם לא מכהן רק עיר בתקן? ימים יגידו.
בכל מקרה, את השיטה הזו, להעביר כוח לרשויות המקומיות, כדאי לא להשאיר בתחום רבני ערים אלא להרחיב אותה לכלל המופקדים על ההנהגה הדתית. כיום, מועצות דתיות, שהן האחראיות על מגוון שירותי דת, הנוגעים לציבור רחב (ולא רק דתי) כמו רישום לנישואין או מתן תעודות כשרות, ממונות בחלקן הגדול על ידי השר הממונה וסובלנות גם הן מעודף מפוליטיזציה, על חשבון הציבור המקומי. האם אין הפתרון הנכון הוא להעביר אותן לסמכות הרשויות המקומיות ושם יתפקדו כמחלקה לשירותי דת?
ומה בנוגע לגבי רבני קהילות? למעלה ממאתיים רבני קהילות ברחבי הארץ זוכים לתמיכה מהמשרד לשירותי דת, וגם כאן – יש חשד רציני לפוליטיזציה. האם לא ראוי שהמועצות המקומיות יסדירו את התמיכה ברבני הקהילות בתחומיהן מתוך היכרות עם הרבנים ועם הקהילות? ואולי בכך יוקל לתת תמיכות גם לרבניות שמובילות קהילה?
אלו הם מקצת הנושאים שבה יעסוק כנס 'דת ועיר', שמפיקה תנועת 'נאמני תורה ועבודה' בשיתוף מכללת שערי משפט, ביום ראשון הקרוב ב-4.9, לרגל עשרים שנה לאמנת גביזון-מדן. פוליטיקאים בכירים, ראשי רשויות מקומיות, פעילים חברתיים, פקידים מקצועיים ועוד – כולם יעסקו בשאלה עקרונית אחת: האם דרך המלך להסדרת יחסי הדת והמדינה בישראל במגוון רחב של תחומים אינה להאציל כמה שיותר סמכויות לרשויות המקומיות?
הכניסה חופשית אך מותנית ברישום מקדים.
הרב ד״ר עידו פכטר, משמש כראש מיזם רבני ערים בתונעת נאמני תורה ועבודה