כמה מלים על התמודדויות ההומואים הדתיים - תגובה למאמרו של הרב בני לאו

"נכון שיש תורה אידיאלית, ויש מציאות בשטח, ולא תמיד מצליחים אנו לחיות על פי האידיאל. אבל הנפילה מוכרחה היא להיות קרויה בשם "נפילה". נפילה היא נפילה והיא דבר שיש להתבייש בו, וזו לא בושה להתבייש" ד"ר רינה אזולאי בתגובה לרב בני לאו 

חדשות כיפה ד"ר רינה אזולאי 12/10/20 10:06 כד בתשרי התשפא

כמה מלים על התמודדויות ההומואים הדתיים - תגובה למאמרו של הרב בני לאו
אילוסטרציה, צילום: תומר נויברג, פלאש 90

בשורות אלו אנסה בע"ה לכתוב תגובה על מאמרו של הרב בני לאו ביחס לקהילה הלהט"בית כחלק מהקהילה הדתית. משפט המפתח שכתב הרב הוא "אין לנו שום מאמר או עמדה שאומר מה כן", ואני רציתי להציג עמדה אחרת שאומרת: "מה כן". וה"כן" הזה, על פי היהדות, הוא "מסירות נפש". מסירות הנפש של העם שלנו, שטבועה עמוק ב-DNA של כולנו, מאז עקדת יצחק, דרך מסעי הצלב ומוראות האינקווזיציה, דרך אבותינו שקפצו לתוך הכבשנים ודרך קדושינו שעלו בסערה השמימה.

זוגיות ומשפחה להט"בית: הרב בני לאו במסמך מטלטל

שם הכוח שלנו, שם העוצמה שלנו להתגבר על האיתותים המבלבלים והמטעים של הגוף, ולדעת שבכוח האמונה שלנו הצלחנו במשך אלפי שנים לוותר על כל הצרכים הכי בסיסיים שלנו. הצלחנו לוותר על מי שתיה ועל פת לחם, הצלחנו להיכנס לתוך כבשנים, הצלחנו להקריב את החיים שלנו למען כבוד שמו יתברך – ולכן אף את תאוותינו אנו יכולים להקריב למען שמו יתברך. ואם ה' ציווה אותנו צו מסוים, אף אם הדבר קשה לנו, אם נראה את דמות דיוקנם של האבות הקדושים מול עינינו – נוכל בעזרת ה' להתחבר למידתו של יוסף הצדיק, ולהתגבר על כל יצר, וגם על יצרים אלו, ההפוכים, שהפכו פתאום בדור שלנו לסוג של אופנה עצובה. 

הביא הרב בני לאו ציטוט מהרמח"ל במסילת ישרים, ואני נזכרת איך בעבר הרחוק הבאתי פעם למנהלת הבית הפתוח בירושלים שי: ספר "מסילת ישרים". כי בספר הזה, אם קוראים את כולו, יש בו את המפתח להבין איך צריך אדם להתנהל גם כאשר מתנהל מאבק איתנים בתוכו, בין נטיות גופו, לבין מה שה' רוצה ממנו. מסילת ישרים מתווה מסילה, אם תרצו, סולם, לעלות ממדרגה למדרגה בדרך לרוחניות של אמת, בדרך לקדושה של אמת, בדרך לחיבור אמתי לאלוקים. והמידה הראשונה במסילה הזו היא דווקא מידת הזהירות. היא הבסיס. היא תחנת המוצא: הזהירות מפני החטא. 

הנה קצת מדברי הרמח"ל בפרק א': "אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו, הנה הוא מתקלקל, ומקלקל העולם עמו. ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו.... הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו.... כי עיקר מציאות האדם בעולם הזה הוא רק לקיים מצוות ולעבוד ולעמוד בנסיון,... "
כלומר, החיים כאן בעולם הזה הם "חדר הכושר" שלנו, והתאוות והיצר הרע הם ה"משקולות" איתם עלינו להתמודד, והמטרה היא לאמן את עצמנו, כדי להיות מוכשרים לקרבת האלוקים, שהיא המטרה הגבוהה ביותר של בן האנוש, שהיא התענוג האמתי, ולשם כך נבראנו, ו"מדריך האימונים" שלנו, שמדריך אותנו מה הדרך הנכונה ללכת בה, זו התורה הקדושה ומצוותיה, שהם האמצעים שמביאים אותנו להתחזק ולהתחשל ולהגיע אל ההנאה הגבוהה הזו, שאין הנאה כמוה ואין אהבה כמוה. ההנאה מקרבת האלוקים. 

בדברים אלו יש תשובה לכל אדם באשר הוא אדם, יהיו נסיונותיו אשר יהיו: התורה ברורה היא, הנחיותיה ברורות – ומעשים אותם אסרה תורה, אסורים הם, ועלינו להתגבר עליהם, ולדעת שנקבל שכר על ההתגברות, ו"לפום צערא אגרא": ככל שכבדה היא המשקולת, כך גדולה היא התמורה כשנעמוד בניסיון. נכון שיש תורה אידיאלית, ויש מציאות בשטח, ולא תמיד מצליחים אנו לחיות על פי האידיאל, ולפעמים אנו נופלים: אבל הנפילה מוכרחה היא להיות קרויה בשם "נפילה". לא נחגוג אותה. לא נצעד אותה. לא נכתוב עליה שירים ולא נפתה אנשים ללכת בעקבותיה. נפילה היא נפילה והיא דבר שיש להתבייש בו, וזו לא בושה להתבייש. 

האם ארון הוא אמנם מוות? והאם חיי זוגיות הם חיוניים כמו אויר לנשימה? ובעיקר: האם מי שנגזר עליו לחיות בודד - בהכרח הרי הוא מת חי? והרי יש לא מעט אנשים שהגיעו למימוש עצמי והשאירו לנו נכסי צאן ברזל – ולא זכו לזוגיות יפה כל כך, או לא זכו לזוגיות כלל. ולכן זוגיות היא דבר חשוב – אבל אין היא "חיונית כמו אויר לנשימה". ובניית מסגרת אנטי יהודית של זוגיות שאסורה על פי היהדות, אין בה פתרון לבעיה, אלא רק העמקתה, ואין היא מקנה לאדם את האושר האמיתי, אלא היא רק מנציחה את הכשלון. ומצד שני, אדם שמתמודד עם נטיות אלו ואינו נופל לתוך חטא, כמו כל אדם שמתמודד עם יצרים קשים ועומד בהם – הרי צדיק הוא, וכפי שכבר כתב הרב מידן על אנשים כאלו, שגברו הם על יצרם, שהוא יכול לבחור בהם להיות שליחי ציבור לתפילת נעילה, שהרי צדיקים הם.

אדגיש, שהבסיס לכל מה שכתבתי, היא האמונה בבורא עולם, שהוא שהביא אותנו לתוך מציאות חיינו, מורכבת ככל שתהיה, מלאה נסיונות ככל שתהיה, כאשר יחד איתה, הביא לנו הבורא במתנה את התורה, שהיא ספר ההוראות שלנו, שהיא המדריך שלנו איך לעבור בשלום את גן המבוכה. והקולות האלו ששמענו ושראינו במעמד הר סיני, הם הקולות שמובילים אותנו בתוך ים הבלבולים של העולם, והם שמכוונים את דרכינו, והם ששופכים אור על החושך והבלבולים של חליפת חיינו. 

אסיים בדברי הרמח"ל, דרך השם, חלק ראשון פרק ד': " והנה שורש כל ענין העבודה הוא, היות האדם פונה תמיד לבוראו. והוא שידע ויבין שהוא לא נברא אלא להיות מתדבק בבוראו, ולא הושם בזה העולם אלא להיות כובש את יצרו ומשעבד עצמו לבוראו בכח השכל, הפך תאות החומר ונטיתו, ויהיה מנהיג את כל פעולותיו להשגת התכלית הזה ולא יטה ממנו.. שהכונה באמת בכל המצות תהיה אליו יתברך, להתקרב לו וליאור באור פניו".

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן