נובמבר 2000, החודש בו השתחררתי משירותי הצבאי היה כמעט "יריית הפתיחה" לאינתיפאדה השניה שרשמית החלה חודשיים מוקדם יותר. כחייל קרבי שבדיוק סיים את שירותו הרגשתי תחושה מוזרה של חוסר אונים, כזה שמחד יש תחושת הקלה שבה אתה יודע שאתה כרגע לא נכנס לסבב הלחימה, כשהדגש הוא על "כרגע", מצד שני, אחרי שנים של פעילות, בוער בעצמות לעשות משהו, לקחת חלק בעזרה ההדדית שאנחנו הישראלים די ידועים בה בעת צרה.
הימים האחרונים מזכירים במשהו את האווירה של אז, כמובן בהבדלים מסוימים אבל עדיין, הפחד להסתובב ברחובות בכל הארץ ובירושלים בפרט ממשי היום בדיוק כמו אז. אז בתור משוחרר טרי, שעדיין חף מכל מחויבות מקצועית, צבאית או ארגונית כלשהי, החלטנו יחד עם חבריי לעשות את הדבר השפוי ביותר שיכולנו, יצאנו לבלות, בירושלים רחמנא ליצלן, למרות החשש הדק שמקנן, למרות ימים קשים, דווקא אז יצאנו, להפיח קצת שפיות בימים משוגעים.
הוראות ההפעלה שלנו היו די פשוטות: יצאנו, כל ערב, לבית קפה, מסעדה או פאב בירושלים ועשינו זאת בהצלחה יתרה. לצערנו, בירושלים, כמעט לכל שעל ופינה יש היסטוריה של מלחמה או פיגוע, אבל למרות זאת השתדלנו להפיג את התחושות הקשות ולהוכיח כמאמר הקלישאה הנכונה, החיים חזקים מכל דבר.
עשינו זאת כי ידענו שזו התרומה הקטנה שלנו למצב הקיים להראות לטרור וגם לעצמנו ש"אנחנו לא מ-פ-ח-ד-י-ם!", ולא פחות חשוב מכך, לעזור במה שניתן לבתי העסקים השונים.
אז כן, גם אז עוד לפני דור המחובר באינפוזיה לסלולר, המעשה לכשעצמו לא יהפוך וויראלי ולא יגרוף לייקים על כל בירה שנרים איתה לחיים, אבל לתושבים, לבעלי העסקים הוא חשוב כמו אוויר לנשימה, להילחם בפחד המשתלט עם קצת שפיות.
אדם הרוצה לתרום לסביבתו ולעצמו, יכול לעשות הרבה דברים חוץ מלרכוש עוד גז פלפל או לעבור קורס מזורז בשימוש בנונוצ'קו, שזה חשוב וראוי (אפשר גם מקל סלפי עם נגמר המקום בקורס נונצ'אקו). כל אדם פשוט יכול לשמש דוגמא אישית, בין אם זה לחלק אוכל או שתייה חמה לשוטרים והחיילים שעושים לילות כימים בשמירה עלינו האזרחים או לא פחות מהותי מכך, להמשיך את חייו כרגיל, לא לבטל תוכניות שקבע, או אירועים שהוזמנו מראש כי בכך הוא פוגע בהרבה ברקמת החיים העדינה שלנו כאן בעיר.
הטרור מטבעו מנסה להשליט פחד ולשבש אורחות חיים, שום סכין לא תנצח את עם ישראל, שיותר מהכל, צריך לשמור על השפיות גם בתקופות קשות, אחרי הכל, אנחנו עם שלא מפחד מדרך ארוכה, גם היא ארוכה ומפותלת.
|
(צילום: באדיבות המצולם)
|