אחד המפעלים שראויה הציונות הדתית להתגאות בו בשנים האחרונות הוא מפעל הגרעינים התורניים. עשרות הגרעינים הפרוסים להם מצפון ועד דרום מחוף הים בואכה הבקעה והירדן כוללים בתוכם אלפי משפחות דתיות לאומיות מכל גווני הקשת הדתית לאומית שלכולם מכנה משותף אחד: הרצון להתגורר במקום שבו צריך לחזק ולהתחזק מבחינה ביטחונית/ כלכלית/ חברתית/ רוחנית, או מכל הסיבות יחדיו.
החיים בגרעינים, לפחות בקטנים ובצעירים שבהם אינם פשוטים. הבאים אליהם מוותרים במודע על אורח חיים נח יחסית לפחות מבחינה חינוכית ורוחנית. הם אינם זקוקים לצל"ש, אבל הם ראויים להבנה כאשר הם מתחבטים בשאלה שאין עליה תשובה חד משמעית האם את ילדיהם עליהם לחנך במוסדות אינטגרטיביים (כפי שנהוג בגרעין בו אני מתגורר) על בסיס התשתית המקומית הקיימת, או שמא עליהם לפתוח מוסדות חדשים, שגם הם כמובן פתוחים לאוכלוסייה הוותיקה, אך התשתית החינוכית הינה חדשה. לשתי האפשרויות יתרונות וחסרונות, בשני המקרים חוו במקרים שונים הצלחות וכישלונות, אבל שתי האפשרויות הינם לגיטימיות. השלילה האוטומטית ואף העוינות כלפי אלו המעדיפים מוסדות חינוך חדשים, מצד אלו שבדרך כלל לא התנסו מעולם בניסיונות הכרוכים בשאלה החינוכית הנ"ל, היא לא לגטימית.
החיים בגרעינים הקטנים והצעירים אינם פשוטים. הבאים אליהם מוותרים בדרך כלל על קהילות קיימות וותיקות ומסגרות מוניציפליות מתפקדות היטב, ומגיעים לאזורים בהם דפוסי הארגון הקהילתי שונים ועיתים אף אינם קיימים. הם אינם ראויים לצל"ש אבל הם ראויים להבנה כאשר הם מתלבטים האם להקים קהילות, מוסדות ארגוניים ובתי כנסת חדשים או שמא עליהם להשתלב במסגרות הקיימות. לשתי האפשרויות יתרונות וחסרונות, בשתי האפשרויות חוו הגרעינים הצלחות וכישלונות, ושתיהם לגיטימיות. הקריאה מצד אלו שבדרך כלל חיים בקהילות ותיקות ומגובשות שלא לפתוח גרעין תורני אם בכוונת חבריו להקים מוסדות חדשים, אינה לגיטימית.
החיים בגרעינים אינם פשוטים. הבאים אליהם מגיעים בדרך כלל מבתי מדרש מסוימים ורגילים לכיוון רוחני מסוים. הם אינם ראויים לצל"ש אבל זכאים להבנה בהתלבטות האם לאפשר התפתחותה של קהילה הפתוחה לכל הגוונים הקיימים בציונות הדתית (כפי שנהוג בלוד) או שמא מוטב להם להמשיך בכיוון רוחני מסוים. שתי האפשרויות וכו'. שתיהם לגיטימיות. הביקורת הנוקבת מצד אלו שבדרך כלל נושאים את דגל הפלורליזם על הקהילות שבחרו דווקא בדרך תורנית מוגדרת ומסוימת, היא פחות לגטימית.
הישגיהם של הגרעינים רבים מספור. אם נעזוב לרגע את ההצטנעות ואת כללי הפוליטקלי קורקט, אזי ניתן לומר כי אלמלא הגרעינים לגווניהם לוד ועכו היו היום ערים ערביות, שדרות הייתה מתרוקנת מרוב תושביה בימי הקאסמים, חלק לא קטן מבתי הספר הממ"דים ברחבי גוש דן היו נסגרים מחוסר תלמידים, וגם ירוחם, מעלות וקרית שמונה היו במציאות חברתית וכלכלית שונה ועגומה מזו הקיימת בהם כיום.
ברור שהגרעינים לא פועלים לבד והישגיהם (כמו גם כישלונותיהם) שזורים בפעילותה המבורכת של הקהילה המקומית, אולם עצם קיומם של הגרעינים והתנופה שהם הביאו עימם הביאו עוצמה ופעילות שגרמה למפנים בעלי משמעות אדירה. הראייה הטובה ביותר לכך היא הקמתם של גרעינים דומים בחברה הכללית המחקים בצורה כזו או אחרת את פעילותם של הגרעינים התורניים.
משום מה, הצלחתם של הגרעינים הינה לצנינים בעיני חוגים מסוימים שלא במקרה נסמכים על שולחנה של ה"קרן החדשה" ואלו אף התהדרו לאחרונה "בשאלון" מתוחכם שנועד לקבוע מי ראוי בעיניהם להקים גרעין ובעיקר מי לא. הגרעינים, כמו כל פעילות חברתית ראויים לביקורת בונה, ובמידה ישנם יחידים ומקומות הפועלים בצורה שאינה ראויה יש לפעול כנגדם. אולם בשעה שהביקורת נועדה לשלול קטיגורית סגנון פעילות לגטימי הקיים בחלק מהגרעינים, רק מפני שהוא אינו מוצא חן בעיניהם של נאמני תורה ועבודה, הרי ישנה כאן בעיה.
יתכבדו נאמני תורה ועבודה ותומכיהם, יפסיקו להביט כל הזמן על "הקליפה" שבגרעין ויקימו ברחבי הארץ גרעינים מגרעינים שונים בסגנון הקרוב לליבם, וביחד יפעלו עם כל סוגי הגרעינים למדינה טובה יותר ולחברה צודקת וערכית יותר.
הכותב הינו מרצה במכללת אורות וחבר הגרעין התורני בלוד. הדברים משקפים את דעתו בלבד ולא מייצגים בהכרח את דעת הגרעין או מוסדותיו.