לא בוכים על מנדט שנשפך, פשוט אף אחד לא ירחם עלינו ובצדק, אבל ניתן ורצוי ללמוד להבא כמה דברים.
לא המצע המדיני ולא המצע החברתי הם שהכריעו את הכף אלא 'חלום האחדות'.
מפלגות שהשכילו להתאחד נגעו בליבו של הציבור שבא להזדהות ולתת את קולו.
יצחק הרצוג לא נבחר על היותו מנהיג או מצביא גדול אלא על יכולתו להתגמש ולמחול מכבודו.
המצע החברתי הסוציאליסטי שלכאורה אמור להיות הדגל של מפלגת העבודה נמכר בתחילת הקמפיין לשר אוצר תוצרת תפיסת עולם הפוכה , אבל למי אכפת יש אחדות -יש תקווה
עוד יותר ממנו ניתן ללמוד מקודמתו בתפקיד יושבת ראש מפלגת העבודה אשר הפסידה את ראשות המפלגה לקמפיין הממומן היטב של יריבה מבית, אך בגדלות רוחה נשארה במפלגה מבלי לחתור.
גם כאשר היושב ראש דחק אותה למקום השלישי כשהמליך לצדו את ציפי נטולת המנדטים אמרה שלי כי היא 'מורידה בפניו את הכובע'.
הסכסוכים בעולם הערבי כפי שניתן לראות במזרח התיכון עזים אף יותר משלנו, אבל מרגע שהם השכילו לאחד כוחות הם הפיחו תקווה בלב הציבור שבא להזדהות.
הפער הרעיוני בין השמאל הדמוקרטי לפלג הצפוני של האסלאם גדול בהרבה מהמרחק בין ביבי ובוז'י אך כוחו של חלום האחדות גרם למצביעי מרצ לעזוב את מפלגתם שהתנגדה לאחדות בהסכם עודפים ולתת את קולם למפלגה שבינה לבין הדמוקרטיה אין דבר מלבד התנגדות למדינה יהודית.
לא תמיד איחוד משתלם במספר המנדטים , הליכוד שהתאחדו עם ליברמן לא נהנו מתוספת הוגנת מהריאקציה , אבל לפחות זכו למשול עוד שנתיים.
ואנחנו?
נקודת המפנה במפלס המנדטים של מפלגות הימין כפי שאני מנתח אותה הייתה בדחייתו של אלי אוחנה מרשימת 'הבית היהודי'.
לא הדיון הפרסונלי עניין את הציבור הצופה במהלך האחדותי המיוחל אלא עמדתו של הציבור הדתי לאומי שלא הסכים לקבל את הכדורגלן המסורתי, הציבור שפט אותנו כאריסטוקרטים מתנשאים, ובעיקר כפלגנים . מי ירצה להזדהות עם מחלוקת?
במקום עבודתי בחברת החשמל בירושלים יש עשרות 'אלי-אוחנאים'. חבר'ה ירושלמים שאוהדים בית"ר אוהבים את המדינה ובאים עם העגיל באוזן להניח תפילין בבוקר.
שני חברים בני גילי שממש תכננו להצביע לבנט ברחו ,האחד לליכוד והשני ליש עתיד.
הם לא פגשו מעולם את 'לאמונת עתנו' ואין להם מושג מה ההבדל בין שטבון לבנט, הם פשוט נעלבו, גם אני הייתי נעלב.
המנדטים פה הם לא הסיבה אלא הסימן לכך שטעינו.
כשאנו באים לדון על צביון יהודי למדינה מעבר לדיון הפרטי על כך שיש אנשים הנפגעים מחילול שבת בשכונתם או בפרנסתם. רוצים אנו לטעון בשם רוב הציבור בישראל שחובב את המסורת ועושה קידוש שכך רוצה רוב הציבור לאפיין את השבת.
היכולת שלנו לטעון בהגיון לצביון יהודי שומר שבת במרחב הציבורי גם ברחובות חילוניים מחייב אותנו לאמץ את אותו ציבור נרחב, ואי אפשר באמת לאמץ ציבור בלי לתת לו לדבר ,בלי לתת לו מקום של כבוד ברשימה הקדושה שלנו.
אז עכשיו כשנתעורר לחקיקה דורסנית כלפי ארץ ישראל ותורת ישראל נוכל לומר שזה הגיע לנו בזכות ולא בחסד ורק שלא נבכה על המנדט שנשפך.