אנו עדים בימים האחרונים על אירועים שקשה לשמוע עליהם בתוך עולם הישיבות החרדי. אני לא בקיא ברזי הפוליטיקה הפנים חרדית ובסיבות השונות שגורמות למעשי האלימות והוונדליזם שנחשפים לעיננו, אך בניתוח מן הצד אני רוצה לציין שתי נקודות שיכולות ליצור את האווירה המאפשרת מעשים כאלו.
בעולם החרדי אין מסגרת חיובית המוצעת לבחורים בשעות הפנאי. לימוד התורה הוא האופציה היחידה הקיימת בפני הנער הממוצע, ובכל זמן שיש לו מצופה ממנו לשבת בבית המדרש יחד עם חברותא ולהתעמק בסוגיות השונות. כמובן שלא כל נער יכול לעבור 10-14 שעות ביום בריכוז מול הספר, אך ההנהגה החרדית עוד לא יצרה תחליף מתאים לאותם נערים, בין אם זה בגלל שהם לא משלימים עם העובדה שיש נערים כאלו ובין אם זה בגלל שהם אכן לא מוכנים לאפשר אלטרנטיבה ללימוד התורה שיגרור עוד נערים החוצה מבית המדרש.
הנקודה השנייה קשורה לעולם התוכן של הנער החרדי. רוב רובו של הלימוד אליו נחשף הנער נוגע לסוגיות למדניות והלכתיות הקיימות בעולם התלמודי. כמובן שללימוד זה יש כח רב מתוקף המפגש עם התורה אך הוא אינו טומן בחובו, לפחות לא באופן גלוי וישיר תוכן של ערכים, מוסר ומידות. השלמה של תכנים אלו נעשית על ידי לימוד מספרי מוסר שונים ושיחות שונות בתחום, אך אינה נעשית כלימוד של קבוצה הדנה באופן ישיר בעולם ערכי בחייו של הנער. הדגם שאותו רואה הנער החרדי לנגד עיניו הוא דגם של למדן שעסוק יומם וליל בלימוד השקלא וטריא התלמודי ואינו פוגש דגם של התנהלות ערכית שאינה קשורה ישירות לבית המדרש.
כמובן שניתוח זה הוא הכללה גסה, וניתן לחשוב על נקודות נוספות שהיה ניתן להוסיף או להחסיר מהדברים, אך בסופו של דבר אלו נראות לי שתי נקודות שהחברה החרדית לא שמה עליהם מספיק את הדעת ושניתן למצוא להם מענה נכון אם רק הן יובלטו באופן הזה.
בעיניי הכיוון שאליו צריכה ללכת החברה החרדית הוא יצירת תנועות נוער לבנים לצד עולם הישיבות. תנועות הנוער עונות בדיוק על הצורך שעלה משתי הנקודות הללו. כל מטרתה של תנועת הנוער הוא ליצור שיח ערכי משמעותי בשעות הפנאי לילד על מנת ליצור מודל של חברה ערכית (כל תנועה וערכיה היא) לצד החינוך הפורמלי של התכנים השונים (במקרה הזה, לימוד התורה).
ברור לי החשש שקיים מפני רעיון כזה. תנועת הנוער מביאה לעיתים קרובים לבזבוז רב של זמן, לא תמיד השיח הערכי הוא השיח המוביל בתנועה וכמובן שיש כאן הכשר לביטול תורה ולפגיעה במעמדו של בית המדרש. אך במבט רחב יותר כשאנו רואים את תנועות הנוער בעולם הדתי לאומי נראה לי לומר שעל אף כל החסרונות הקיימים בהם, התנועות מצליחות ליצור סדר יום ערכי בציבור הרחב.
החניך בתנועה רואה מול עיניו דגם של שיח ערכי הפונה לא רק לשאלת לימוד התורה אלא לכל מרחב החיים החברתיים שלו. שאלות כגון: ונדליזם, פתרון סכסוכים וחיים בקבוצה עולות לדיון בתנועות הנוער וגם אם הם לא נידונות ברמה של בית המדרש הם יוצרות מרחב שבו החברה יכולה לשים במרכז את הערכים החשובים לה. הנער לומד שישנו עולם ערכי ומוסרי שצריך להנחות אותו באופן שבו הוא בוחר להתנהג. השאלה היא לא רק מהי ההלכה בברכה על שוקולד, אלא גם מהם הערכים שעל פיהם אנו מנסים לפתור מחלוקות בחיים, או מהו הדגם הנכון של חיים משותפים בפנימייה.
אנו נותנים פה פתרון כפול: גם מסגרת היכולה להכיל נערים שלא יכולים לשבת כל היום בבית המדרש, וגם מסגרת היוצרת שיח ערכי מחוץ לגבולותיה של הגמרא.
המקרים האחרונים צריכים להדליק נורה אדומה אצל מנהיגי ומחנכי הציבור החרדי. ברור לי שהמחנכים הם אנשים בעלי ערכים ומוסר שאינם רואים בעין יפה את התופעות המדוברות אך אולי יש צורך לאותם נערים שהולכים ומתרבים במסגרת נוספת לצד בית המדרש, ופעילות דומה למתרחש בתנועת הנוער הציוניות (שיש הרבה מה לשפר שם) יכולה להוות תחילתה של התמודדות נכונה.
הכותב הוא רכז אזור ירושלים בתנועת הנוער "עזרא".