לקראת סיום השנה האקדמית, התגלעה (ולא בפעם הראשונה) מחלוקת בחוג למשפטים באוניברסיטה העברית, בעקבות בקשתן של כמה סטודנטיות דתיות להקצות להן מקום עם מחיצה במסיבת הסיום של החוג למשפטים, כדי שיוכלו לרקוד בנפרד ולא מול גברים. הנושא עורר מחלוקת, והרבה דיונים סוערים עד שנדחה בהצבעה ברוב לא גדול.

השאלה האם הדחייה מוצדקת או לא איננה מענייני וגם איננה מעניינת אותי במיוחד. אבל הרבה יותר מעניינים אותי הטיעונים של המתנגדים. הדיון ביחס אליהם החמיץ בדרך-כלל נקודה חשובה, כשעסק בשיח הזכויות או בליברליזם. ושניהם אינם הזוית המתאימה להסתכל בה על טיעוני המתנגדים, אלא ענף אחר לגמרי: החרדיות. כי המתנגדים, או לפחות חלק מהם, הראו בבירור חרדיות חילונית - אם לא בניסוח, הרי שבעקרונות.

להדגמה, אשתמש במאמר של פרופ' דוד אנוך בבלוג המרצים למשפטים של האוניברסיטה העברית.

וכך למשל, עיקרון יסוד שאנוך מסתמך עליו (למרות שהוא עצמו כתב בעבר מאמר שמסתייג מהשימוש בטיעונים מסוג זה!), הוא עיקרון "המדרון החלקלק". אם מתירים חלילה פריצה של גדר המסורת המגינה עלינו מימי ישראל סבא, הסוף מי ישורנו. ובלשונו של אנוך "ההפרדה הזו תקרא להפרדה הבאה, ולזו שאחריה".
העיקרון הנוסף הוא "שעת השמד". בימים כתיקונם, כשיד ישראל תקיפה ובני ישראל שומרים על ההלכה, היה אולי אפשר להיות סבלניים. אבל בימינו, מסביר אנוך, "הבקשה כאן היא חלק ממאבק גדול על צביונה של החברה שלנו, מאבק שבו כל בקשות ההתחשבות לעולם חד צדדיות, ושהן חלק מקרב כוחני חסר פשרות",

בדיוק כך יודע כל יהודי שומר מצוות, "בשעת גזירת המלכות, אפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור", ואמר רבין בשם רבי יוחנן, "אפילו שלא בשעת גזירת מלכות [..] בפרהסיא אפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור". ובלשונו של אנוך: "המקרה הזה, לבדו, לא חשוב כלל. אבל זו טעות לראותו כך. הדרך הנכונה לראותו היא כחלק מתופעה כללית שהמאבק בה חשוב מאין כמותו, ושאין בה כמעט שלבים נקודתיים שלבדם הם חשובים יותר". לא במקרה, גם אחרים באותו בלוג ומקומות אחרים הסבירו שבפרהסיה אפילו קיום המחיצה הוא פגיעה בלתי נסבלת.

טיעון חביב נוסף של אנוך, בגרסה קיצונית במיוחד, הוא "תינוק שנשבה". הביטוי הזה בלשון חז"ל אינו משווה את מי שלא שומר מצוות לתינוק; הוא אומר שמי שגדל בצורה מסויימת, היא תיראה לו טבעית. ולכן, אם תינוק נשבה בידי לא-יהודים, אין מה להתלונן על כך שהוא לא שומר מצוות - הרי הוא גדל כלא-יהודי. וכך אכן אומר אנוך: "אתם דור שהחלק הרלבנטי בתודעתו עוצב תחת המכבש של מגמת ההקצנה עליה דיברתי כתאן, ושל הטענות הצבועות על התחשבות, השכם והערב. אומרים לכם "ערכים" ואתם שומעים "יהדות"; אומרים "יהדות" ואתם מניחים "אורתודוקסית"; ואם כבר אורתודוקסית, אז היהדות האורתודוקסית המוקצנת באופן מגוחך ומסוכן של השנים האחרונות". בקיצור, אתם תינוקות שנשבו, ואתם לא יודעים מה טוב ומה נכון ומה הגיד לכם א-להים, סליחה, הליברליזם.

יותר מזה: גם אם נניח שהעניין איננו אסור הלכתית, יש בו משום 'חוקות הגויים', ובמקרה הזה משום 'חוקות בר אילן': "איזו פקולטה, ואיזו אוניברסיטה, אתם/ן רוצים/ות כאן - כזו שיותר דומה לאוניברסיטת תל אביב, או לאוניברסיטת בר אילן?"
(העובדה שאנוך טוען שמחיצה תרתיע אנשי סגל מלבוא אבל לא חושב על האפשרות שהיחס שלו ירתיע אנשי סגל פוטנציאליים מסוג אחר, מאירת עיניים אבל לא ממין העניין(.

וכמובן, כיוון שזו התורה לא תהא מוחלפת, הרי שאפילו אם יקומו כלל ישראל לשנות, אין שומעים להם אפילו על קוצו של יו"ד:
"ההפרדה בנשף לא תהיה לגיטימית גם בהצבעת רוב כזו. היא לא הייתה לגיטימית גם אילו הייתה עוברת בהצבעה פה אחד". אני כמעט מתאפק מלומר משהו על הגדויילים שיש להם 'דעת תורה' ויודעים הכי טוב, אבל כיוון שאנוך כבר הבהיר "הפרדה מגדרית בנשף - ולו חלקית, ולו בדרכי נועם - פוגעת בכל מי ששוויון מגדרי יקר לו, אפילו אין הוא משכיל לראות זאת" ו"אתם/ן מאוד נחמדים/ות ומתחשבים/ות. כלומר, אתם/ן מתעלמים/ות מההקשר הפוליטי, ממאבקי הכוח, מהתמונה הכללית". אזי ברור שיש לו דעת תויירה והוא יודע מהי המציאות לאמיתה.

ועקב כל הנ"ל, חז"ל מתקנים גדר כדי להרחיק את האדם מן העבירה - ובמקרה של אנוך, להרחיק את האדם מן ההדרה. "גם אם אין אדם שיכול להצביע על פגיעה קשה ומוחשית באינטרס מיידי שלו, אין זה נובע מכך שלא נפגעים אינטרסים חשובים ביותר - ואף זכויות - של רבים/ות מהמעורבים/ות. עצם ההפרדה של איזור ליהודים בלבד משדרת מסר פוגעני ביותר כלפי כל מי שאינם/ן יהודים, ומהווה שלב בשרשרת של פגיעות שתהיינה בהן אף קונקרטיות יותר." ולא לחינם גם חלק מהמתנגדים, באותו בלוג ובמקומות אחרים, הציגו את קיום המחיצה בצד - בלי להכריח מישהי לרקוד מאחורי מחיצה - כפגיעה באמונותיהם ומשפיע לשלילה על המרחב הציבורי; היפוך נאה של המצב הרגיל בו חרדים (או דתיים) מבקשים לאסור משהו (נניח, מצעד הגאווה, או נסיעה בשבת) בשל השפעתם על המרחב הציבורי והאופי-היהודי-של-המדינההעיר, ועונים להם שזכותו של כל אחד לנהוג כרצונו בשטח ציבורי.

סיכומו של עניין, פשוט מדובר בחרדים. מסוג אחר; פרופ' אנוך נמצא כאן בתפקיד החת"ם סופר ומצהיר ש'חדש אסור מן התורה', שהמחדשים מבקשים לעקור את הכל; וכיוון שכך - בשעת השמד מוסרים את הנפש אפילו על שרוך במחיצה.

אפשר להתנגד למחיצה, אפשר לתמוך בה; זו לא הנקודה שלי. הנקודה היא שזו דוגמה, לא מאוד משפטית אבל בהחלט סוציולוגית, לכך שכשתת-חברה מסויימת מאמינה שיש עליה איום, היא עשויה להגיב בצורות דומות מאוד לחברות אחרות - גם אם בימים כתיקונם מדובר בחברה שמלגלגת על אותן חברות בגלל אותו אופן התנהגות בדיוק; ומי שמזלזל במדרון חלקלק של אחרים, עלול לחשוב שכשמדובר במדרון שלו, דווקא מסוכן להחליק בו.