הלכנו ביום ראשון לישון עם דם יהודי נוסף שנשפך ברחובות ארצנו הקדושה. עמרי לוי הי"ד נרצח ויהודים נוספים נפצעו בפיגוע משולב של דקירות וירי בתחנה המרכזית בבאר שבע.
התגובות לפיגוע כבר נמצאות "בהכנס" אצל הפוליטיקאים השונים. הקורא אינו צריך להתברך בזיכרון פנומנלי במיוחד, על מנת לקלוט שהתגובות, הקריאות וההצהרות ממוחזרות פעם אחר פעם עם ניואנסים דקים על מנת להתאימן לאירוע המדויק או ליום בשבוע. התעלה על עצמו סגן שר הביטחון, אלי בן דהן שפרסם מיד לאחר הפיגוע: "זאת עליית מדרגה מסכינאות לירי... אני שב וקורא לממשלה לגרש את משפחת המחבלים..."
סגן שר מפרשן את המציאות, שב וקורא מעל דפי הפייסבוק לאחר כל פיגוע לממשלה שהוא עצמו שותף לה לנקוט צעדים.
בעקבות שרשרת הפיגועים, הציבור מתוסכל, מיואש ובעיקר זועם. הזעם מופנה כלפי גופי תקשורת שמאלניים במיוחד וחברי כנסת ממרצ ומהרשימה הערבית.
כל ציטוט ב"הארץ" או ב""Ynet, ראיון ב"ערוץ 10", או פליטת פה של עיתונאי שמאלני מצוי ב"ערוץ 2", מרתיח את הרשתות החברתיות ומציף אותן בשיתופים נזעמים ובביקורות נוקבות.
הביקורת ודאי מוצדקת, אך לדעתי היא מחטיאה את המטרה.
עד כמה שידוע לי, ההחלטות המדיניות והביטחוניות לא מתקבלות במרתפי "ידיעות אחרונות", הם יכולים לצעוק ולהכריז את השקפות עולמם המעוותות עד מחר, אך בסופו של דבר ההחלטות מתקבלות בממשלת ישראל ובקבינט המדיני-בטחוני.
במקום להשקיע את כוחותינו לאסוף עוד ועוד ציטוטים מביכים ומרתיחים של חברי כנסת מן השמאל אשר נמצאים עמוק בספסלי האופוזיציה שנים על גבי שנים, ובמקום להזדעק על כל השוואה מקוממת של חבריהם העיתונאים, הגיע הזמן לדרוש מעשים מהממשלה הימנית שנבחרה.
הזוי הוא המצב שהממשלה מפקירה את חיי תושביה, מבטיחה הבטחות ומצהירה הצהרות השכם והערב ללא שום כוונה ליישם אותן, אך משום מה הביקורת כלל לא מופנית אליה.
ברביעי בלילה אישר הקבינט את הצעתו של השר לביטחון פנים כי גופות מחבלים לא יוחזרו לבני משפחותיהם לקבורה, שכל כולה מפגן תמיכה במחבל הבא.
לא ברור למה היה צריך להמתין כל כך הרבה זמן להחלטה מתבקשת מאליה. אך זה לא הסוף. עברו שלושה ימים, נסיון פיגוע בקרית ארבע, מחבל שהתחזה לעיתונאי חוסל לפני שהספיק לבצע את זממו. גופת המחבל הוחזרה למשפחתו. בניגוד להצהרה הפומבית של ארדן על ההחלטה ההיסטורית, כאן הגיעה הודעה אנונימית ולקונית מפי גורם ביטחוני שמסר: "הייתה אי-הבנה נקודתית".
יונית לוי לא שחררה בטעות את גופת המחבל, זהבה גלאון לא חטפה אותה באישון לילה ואפלה, ואחמד טיבי לא שדד אותה תחת איומי אקדח. סתם אדישות של הממשלה הימנית שלנו.
די להפנות את האש לכיוון הלא נכון, צריך לדרוש את התשובות מהממשלה שאחראית על שלומנו ושלום ילדינו.
ולסיום: כבוד סגן השר אלי בן דהן, כשהממשלה תענה לך - אל תשכח לעדכן גם אותנו, בפייסבוק.