ושבו בנים לגבולם?

בפרשת השבוע נקרא על פטירתה של רחל אמנו בעת לידתו של בנימין.

ותֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ:..... (יט) וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם:

מקום קבורת רחל על אם הדרך נהפך להיות סמל הציפיה של בניה, עם ישראל, לשוב הביתה.
אך האם באמת הגענו הביתה?
האם אנחנו "מרגישים בבית"? האם אנחנו מתנהגים כבני הבית?

רוה"מ נתניהו הקים לפני שנים מועטות ועדה של משפטנים.
הועדה בראשות השופט אדמונד לוי ז"ל קבעה ברורות (בעמוד 83 של הדו"ח, בדברי הסיכום שוב): "מסקנתנו הבסיסית היא כי מנקודת מבטו של המשפט הבינלאומי אין דיני ה"כיבוש"... חלים בנסיבות ההיסטוריות והמשפטיות...ביהודה ושומרון..."

מדוע מפחדים לאמץ ועדה מסקנות מכובדת ומקצועית שהממשלה עצמה הקימה?

האמת שאיננו זקוקים לדו"ח של משפטנים אלו או אחרים בשביל לדעת שאיננו כובשים בארצנו.
גם לא זקוקים אנו (אם כי תמיד מרגש לשוב ולהקשיב, ובייחוד ערב חנוכה) להכרזתו של שמעון החשמונאי באזני אנטיוכוס:

"לא ארץ נוכריה לקחנו ולא ברכוש זרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו, אשר בידי אויבינו בעת מן העיתים בלא משפט נכבשה. ואנחנו כאשר הייתה לנו עת, הושיבונו נחלת אבותינו!".

והרי בפרשת השבוע שלנו אנו קוראים:

וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ: (בראשית פרק לה)

מדוע דווקא שופטי ישראל בירושלים עומדים על כך שהכיבוש הירדני היה תקף על אף שמעולם לא הסכימו על כך באו"ם, ואילו שיבת עם ישראל לארצו (על פי דברי ה' וקיבל תוקף בין לאומי בהצהרת בלפור ואחר כך בועידת סן רמו) נחשבת למעשה כיבוש לא לגיטימי?!

מי מאיתנו לא מכיר את המדרש על הפסוקים :

(יד) כֹּה אָמַר יְדֹוָד קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ: (טו) כֹּה אָמַר יְדֹוָד מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם יְדֹוָד וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב: (טז) וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם יְדֹוָד וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם: (ירמיה פרק לא )

מדרש שאולי מחפש לתת תשובה לשאלה מדוע מכל האבות והאימהות, זכותה של רחל ודווקא שלה, עומדת לה לראות בשוב הבנים לגבולם?

תשובה לכאורה מקבלים במדרש הידוע (מדרש רבה איכה הקדמה פסקה כד ):

...באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה רבש"ע גלוי לפניך ... יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר עד מאד... ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה ... וגמלתי חסד עמה ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"א) כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו וכתיב (שם) כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך ...

שמעתי פעם מפי הרב יעקב מדן מעט תמיהה על הקשר הישיר בין התחשבותה של רחל בכבוד אחותה לבין זכות הבנים לשוב לארץ ישראל. הרב מדן ביקש לתת כיוון אחר מזו של המדרש:

רחל היתה ידועה ברצונה העז ללדת ילדים ואף הכריזה(בפרשתנו) :
הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי!
וכשסוף סוף זכתה ללדת מה היתה מבוקשה?
וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר:
היא כבר רוצה עוד בן! והנציחה את זה בשם בנה! (ולא קראה לו אסף על אף ההכרזה "אסף ה' את חרפתי")

מסביר הרב מדן שלרחל לידות קשות. והפסוקים מעידים על הקושי בהדגשה חוזרת:

וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ: וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ ...

יעקב וכל משפחת בני יעקב רוצים כבר לשוב לארץ ישראל. אך רחל בהריון. אולי זקוקה היא לשמירת הריון? אולי נתעכב מעט עם שיבת ציון הזו?
צריכים להחליט על מה מוותרים, על הבנים או על ארץ ישראל?!
השאלה, שכל כך מקובל לשוב ולשאול היום, כביכול כסתירה שצריך להכריע ביניהם,
מה קודם העם או הארץ?
רחל לא מוותרת על שום ערך!
חוזרים לארץ ישראל ויולדים ילדים. יהיו בעיות (יהיו ביצות ומלריה ומלחמות...)

והמילדות המכירות אותה היטב יודעות מה חשוב לה:

(יז) וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן:

לא תראי? איך לא?! כי זה מבוקשך!
והנה תשובתו של הרב מדן- מי שכל מהוויה זה בנים וארץ ישראל, ומוכנה למסור נפשה על שניהם, היא זו שבזכותה תזכה לראות את שיבת בניה לארץ ישראל.

היא גם יולדת את הצבר היחידי מבן שנים עשר השבטים!
בפרשת השבוע כולם משתחווים לעשו מלבד בנימין, כי טרם נולד.
הוא עוד ייולד כצבר ארץ ישראלי גאה, אשר איננו רגיל בהכנעה כלפי אומות העולם.

אך מה קרה לנו שאנחנו לא מרגישים כאן כבנים השבים הביתה? מדוע אחר חמישה עשורים של התיישבות ובניה בנחלת אבותינו אנחנו עדיין מרגישים ככובשים ללא זכויות לגיטימיות לשבת בארץ הזו?

וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם:

רחל היא סמל איתן על אם דרך, אך מה קרה לכל הסמלים שלנו? במקום סמל הנאמנות והמסירות לערך ההתיישבות ושיבת ציון מקדמים גירוש והרס? לשם מה? כמה סמלי שבימים אלו בראש ממשלת ישראל משרת יהודי יקר שהוריו קראו לו בנימין

וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין:

אנו מצפים ממנו להיות נאמן למורשת אבותינו!
הגיע הזמן שבאמת נרגיש ונתנהג כבנים אשר שבו לגבולם!