בתור אדם מאמין איני יכול שלא לבחון את מאורעות השבועות האחרונים בעיניים אמוניות.
עולות בי שאלות- מה הקב"ה מבקש מאתנו? מה העבודה אותה עלינו לעשות? הרי ברור לנו שיש מנהיג לבירה, יש מי שמשגיח ומחולל את כל המאורעות ומוביל אותנו לגאולתנו. אך מה עניינו של השלב הזה? או שמא עלי לשאול מה עניינו של ה"גל" הזה, כפי שנהוג לכנותו בתקשורת?
לדעתי, הסתכלות כללית יותר תוביל אותנו להבנה כי מוקד המאבק הוא ירושלים, וביתר דיוק, הר הבית.
לפני שאביע את דעתי על מקומו של המאבק על הר הבית בימינו , אני מוכרח להקדים ולומר שלדעתי ביסוד הכל עומד משבר הזהות בו נמצאת החברה הישראלית. איננו יודעים מי אנחנו, מה אנחנו, מי הוא ישראלי? ערבי-ישראלי, כן או לא? גיור מקל או התבוללות? להפריד דת ומדינה? שמירת שבת ממלכתית, עד כמה, ואם בכלל? המוני שאלות כאלה ואחרות עומדות על הפרק, שביסודן עומדת שאלה אחת- מי אנחנו? מיהו עמ"י ולאן הוא צועד? כשבמרכז הבירור עומד המאבק על הר הבית.
אז מה בעצם הביא אותי לכתוב מאמר זה? בזמן האחרון שמעתי על צעדות שונות שסיסמתם היא 'פנינו לכותל ולא להר הבית', או כל מיני התבטאויות בקשר לכך שהעולים להר הבית הם האחראים לרצח היהודים כיום. האבסורדיות שבאמירות אלו הביאה אותי למצב של "עצור במילין מי יוכל". אינני מעוניין להיכנס לטיעונים השונים ולהגיב פרטנית לכל אחד מהנ"ל, אלא פשוט להציע את דעתי.
ישנה התנגדות לא קטנה, גם במגזר הציוני דתי, לכל הקשור להר הבית. אותה אסכולה המתנגדת לעליה להר טוענת, ביסוד דבריה, כי עליה להר הבית מסיחה את דעת העם מתיקון אמיתי, ובעצם רק מלהיבה אותו לתשוקה לבית המקדש אך בצורה שטחית- בית מקדש הבנוי מעצים ואבנים אך ללא אש מן השמים, בניין חיצוני, אך ללא בניין פנימי (שהוא בראש ובראשונה נובע מבניין הרוח של האומה). הם סוברים כי בית המקדש יבנה רק לאחר שעמ"י יתרומם למדרגה גבוהה מאוד בה בית המקדש יהיה ביטוי של מדרגת החיים של עמ"י. נסיק מזאת, כי כל המאבקים כעת על הר הבית רק מפנים את כוחות העם לדברים לא יועילו, במקום שהכוחות יופנו לבניין הרוח של האומה, שהוא, כאמור, הפרמטר היחידי למוכנות לבית המקדש והשראת שכינה. אודה על האמת, קשה שלא להתמוגג למול הציור האוטופי העתידי של עמ"י והמקדש שרבותינו אלה מציירים בפנינו ולומר- הם צודקים! הם פשוט צודקים! איפה בית המקדש ואיפה אנחנו?
אך בכל זאת, אני מעוניין להציע חילוק שאולי יוכל לשנות קצת את פני הדברים, חילוק בין בית המקדש לבין הר הבית.
יתכן כי בית המקדש הוא מדרגה עתידית שהשי"ת יזכנו ויקרבנו אליה במהרה, אך לא הר הבית. המאבק על הר הבית הוא שונה! ובמאמר מוסגר אומר, מן השלילה ניתן ללמוד על החיוב, אילולא שהערבים היו מרגישים שנגענו פה בנקודה אמיתית שמקרבת אותנו לגאולתנו- הם לא היו יוצאים מגדרם. המאבק על הר הבית הוא גולת הכותרת של בירור הזהות של החברה הישראלית בדורנו. משמעות המאבק על הר הבית היא האם זהות החברה הישראלית יסודה, שאיפתה ותכלית חייה היא בית המקדש או לא.
בנתיב משני, כנגזרת מוכרחת של בירורו של יסוד זהותנו, מתמצת המאבק על הר הבית את מאבקינו השונים על גילוייהם של הגבורה הלאומית הישראלית ושל ריבונותנו על א"י, כלומר- הכרת הממשלה בריבונות ישראלית אמיתית בהר הבית תוביל בהכרח, מיד או בשלב מאוחר יותר, לריבונות אמיתית על א"י, ריבונות הנבנית דווקא מתוך הכרה אמיתית וכנה בסגולת ישראל ומהותה.
אני מציע לסגל נקודת מבט שונה. שמא אין פה ניסיון להלהיב את העם לבית מקדש מדומה, אלא אולי יש פה מאבק שונה. המאבק על הר הבית יתכן להיות מאבק על הזהות הישראלית, מאבק על הריבונות הישראלית, על העוז ועל הענווה.
הר הבית הוא יסוד המאבק- לא בכדי מרבית הפיגועים הם בירושלים, עיר הקודש, המרכז המאחד את ישראל. זאת ועוד, מרבית המחבלים מודים בפה מלא כי מה שמעורר אותם לטרור הוא ה"מאבק על אל-קודס". כדאי לנו להפסיק למשוך את הזמן כאילו מדובר בעוד "גל", כידוע אחרי כל גל יש עוד גל. לא מדובר בגל, ולא בהסתה, אלה רק הסתכלויות חיצוניות על המאורעות. מדובר בבירור זהות- מי אנחנו בתור חברה.
האמינו בצור ישראל וגואלו, האמינו בכוחו של עמ"י, האמינו בגאולה, האמינו בגבורה הישראלית, האמינו בעצמכם. התעוררו לבקש את "הר ה' יראה", בקשו את ד'.
"הר הבית בידינו".