הסערה בעקבות דבריו של ח"כ סמוטריץ' הייתה צפויה, וקשה לחשוד בחבר הכנסת הפעלתן שהדברים נאמרו בתמימות. גל התומכים והמזדהים עם דבריו הוכיח שבצלאל סמוטריץ' יודע לקלוע היטב לקהל היעד שלו והרווח האלקטורלי שלו ברור.
והאמת, מעבר לצרמוניה שעסקה בגזענות, סמוטריץ' אומר דברים שנוח לרבים להסכים איתם. אדם הוא יצור חברותי, וכל אחד רוצה להיות בחברת אנשים שדומים לו. סרטון הפרסום של חברת "באמונה" לפני כמה חודשים עסק באותה נקודה בדיוק, אמנם בבוטות, אבל הרעיון המרכזי הוא כזה שרבים בציבור הישראלי יוכלו להסכים איתו.
ישוביי יהודה ושומרון מנהיגים ועדות קליטה שלא פעם בודקות בציציות של הדיירים החדשים, תרתי משמע. ואלו לא רק ישוביי יהודה ושומרון - קיבוצים, מושבים ואפילו ערים חרדיות מנהיגים מערכות סינון לדיור. העיר לוד עוברת תהליך ארוך של הגירת יהודים בגלל אזרחים ערבים שרוכשים דירות רבות. גם בערים אחרות פרוייקטים משווקים לפי מגזרים, יוצאי צבא, בני המקום, מאפיינים דתיים ועוד. לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שאפילו מחירי הדיור יוצרים סינון טבעי של תושבים. ברמת אביב גר רק מי שיכול להרשות לעצמו לשלם מחירים גבוהים.
והאמת? המודל של רמת אביב הוא מודל מצוין. אין ועדת קליטה, אין ועדת אכלוס ואין מגבלות רגולטוריות. יש סינון טבעי. הממשלה לא קבעה מי זכאי או לא זכאי לגור בשכונה. מאפייני המקום מושכים אליו דיירים מסוג מסוים ומדירים דיירים מסוג אחר. ללא מגע יד אדם.
ובכן, המודל הזה מיושם באופן מסוים במחלקות הלידה. עבור כל יולדת מתוקצב בית החולים בסכום ניכר ולכן לבתי החולים יש אינטרס למשוך לקוחות - יולדות במקרה שלנו, ומנהלי בתי החולים עושים את שיקוליהם מה יגרום ליותר יולדות לבחור דווקא במוסד שלהם. הסערה התפוצצה דווקא סביב חדרי הלידה לא במקרה, במחלקות אלו בתי החולים משקיעים הרבה יותר כי התמורה עבור כל מאושפזת גבוהה יותר.
לא בכדי מחלקות היולדות בבתי החולים השונים נמצאים ברמה טובה יותר ממחלקות אחרות. ככה זה כשיש אינטרס ויש תחרות. לשם השוואה, התנאים בפנימית ד' הרבה פחות חגיגיים.
אם לעמוד על הנקודה - ההבדל הוא בשימוש בכסף ציבורי או פרטי. כשמדובר במוסד שמנוהל על ידי המערכת הציבורית, הרי שדעת הציבור היא זו שתקבע את התקנים. בבית חולים ציבורי תוכל הממשלה התורנית להחליט שמטפלים בכולם יחד, והממשלה הבאה תחליט שמטפלים רק בערבים או רק בחרדים וכן הלאה.
הוויכוח שהתעורר לאחרונה בפרשת המקוואות מתאפיין באותם מרכיבים. המקווה הוא מוסד ציבורי ולכן לעמדת הציבור, קרי השלטונות, יש מעמד בקשר לזכות השימוש במקווה. ואם הממשלה הבאה תחליט שבשם ההפרדה מקווה ישמש גברים ונשים יחד - אין בסיס לטענות נגדה.
ופה רבותיי נמצא הפתרון: הפרטה. בתי החולים יתנתקו מהשירות הציבורי, המקוואות יופרדו ממשרד הדתות ורכבת ישראל תופרט גם היא. כל אחד יתאשפז בהתאם לרצונו בבית חולים שנותן לו חוויה מתאימה, כל אחת תוכל לטבול במקווה שבו אסור לרפורמיות לטבול או שהבלנית לא שואלת שאלות, וחברה פרטית תפעיל תחבורה ציבורית בשבתות בהתאם לביקוש.
יום אחד, כאשר המערכות הציבוריות יופרטו, נוכל לקבל את התנאים הנוחים עבורנו בלי להסתתר מאחורי מסך הפוליטיקלי קורקט. מי שירצה להתאשפז ליד חמולה רועשת - מכל מגזר או עדה יוכל לפנות לבית חולים פרטי שיציע שירותים כאלו ומי שרוצה להתאשפז בחדר שקט יפונה לבית חולים פרטי שמציע אשפוז בחדרים נפרדים. כל אדם יעשה את השיקול בין העלות של השירות לרצון האישי שלו ויתאים משהו אופטימלי עבורו.
לא חסרות דוגמאות שהשיטה עובדת. חברות אוטובוסים פרטיות מסיעות מידי יום אלפי נוסעים חרדים בתנאים שמתאימים לציבור החרדי. עסקי מזון לוקחים על עצמם באופן וולונטרי את נטל הכשרות כי ככה יגיעו יותר לקוחות. חילוניים לא קונים במאה שערים וחרדים לא מסתובבים בקניון. השירותים מתאימים עצמם לציבור באופן אופטימלי בלי התערבות מכוונת.
בשולי הדברים צריך להצביע על מסר חמור שעלה אתמול מבין השורות של מתנגדי ההפרדה. יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג נזף ברצון של הגברת סמוטריץ' בשקט כי "אנשים יטעמו את טעם הגזענות". לשיטתו אם כן, מאושפזים צריכים לוותר על הנוחות האישית שלהם משום שהרצוג (ולא רק הוא) מבכר ערך את ערך השיוויון בין ערבים ליהודים. כלומר, מישהו פה מנסה לכפות את ערכיו על זולתו בשם איזו עליונות מוסרית. כל עוד מדובר בשירות ציבורי הממשלה עוד יכולה לפעול כך, וזו עוד סיבה להפריט שירותים.
בינינו, משהו בניסיון להנדס בני אדם לערכים בניגוד לרצונם מזכיר תקופות עצובות מהעבר הקרוב. ספויילר: בסוף זה לא יעבוד.
הכותב הוא סטודנט לתואר שני במדיניות ציבורית