כמה אנחנו אוהבים לדבר על הנוער הנפלא שלנו, המסור, האידיאליסט, החושב.
לא יודע אם אפשר להאשים אותו, אבל יש רגעים שנחשפים גם לצדדים הפחות יפים של אותו נוער מושלם.
מה שהכי עצוב בכתבה הקשה של מוצש על התנהגות הנוער הסרוג בחופים האפלים של הכנרת, זו לא עצם התופעה עצמה, כמו היחס אליה.
מתברר שיש עשרות רבות של נערים ונערות דתיים לאומיים, שבמשך כל השנה לומדים בישיבות ובאולפנות הכי טובות, מדריכים בסניפים הכי איכותיים, אבל לכמה ימים בחופש הגדול זורקים את הכול מאחוריהם ופורקים כל עול בחוף לבנון.
קחו אוויר, קבלו כמה ציטוטים מחרידים, שנאמרו לעיתונאי צביקה קליין:
"אני מדריכה שרופה בבני עקיבא, לומדת באולפנה מאד מוכרת. יש כאן סמים. לא רק גראס, גם קשים יותר. החברים שלי פורקים כאן כל עול. הם משתכרים כל ערב. החברות שלי מתלבשות פה כמו שלא התלבשו בחיים. פתאום אין דבר כזה שמירת נגיעה. פתאום זה בסדר ללכת לישון בשק''ש עם בחור שפגשת רק לפני כמה ימים. פתאום זה בסדר שהם ייגעו בנו. אני לא מבינה איך בשבת הקרובה חברות שלי יעמדו מול החניכות שלי בסניף עם חולצת תנועה וחצאית ויחנכו אותן לערכי 'תורה ועבודה'".
''אתה לא מבין'', סיפרה נערה על חברתה, "אני מכירה אותה עם חולצות שלושת-רבעי, ופה היא כולה מופקרת, מתלבשת בפרובוקטיביות ומעשנת 'נייס גאי'. להורים שלה היא מספרת שהיא עם חברות מהאולפנה בחוף כינר''.
אחרים מספרים על ''מדריכה בתנועת עזרא שמסתובבת פה עם חולצת גרעין ללא שרוולים, ועם שורטס קצרים באופן קיצוני''.
כל זה עצוב, מדאיג, וזוקק חשבון נפש עמוק.
אך החלק הכואב ביותר הוא היחס של בני הנוער למעשים שלהם.
אפס רגשות אשמה, אפס הפנמה של גודל הצביעות.
''אני פוגש את ברוך מהשומרון, בן 17 וחצי, שמדריך את שבט ציון בבני עקיבא וחזר ממחנה סיירים עם חניכיו. כשאני שואל על הניגוד בין מחנה הקיץ עם החניכים למצב בחוף, הוא משיב 'כאן שותים ונהנים. תכל'ס זה מקום נחמד מאד. לא מכל דבר צריך לעשות עניין'''.
בחורה אחרת מספרת על החשש שיגלו אותה, ואז הקב''ה יעניש אותה. נראה לכם? אז ''לא יקבלו אותה לשירות הלאומי''.
כשמחברים את התמונה העולה, של נוער צבוע שחי חיים כפולים ואפילו לא רואה בכך בעיה, מפטיר בנונשלנטיות ש''לא מכל דבר צריך לעשות עניין'', עם היחס של אותו נוער להורים ולמורים, כבר אי אפשר להישאר אדיש.
הנוער של היום, אולי יותר מאי פעם בהיסטוריה, לא מעריך את מחנכיו, לא נותן כבוד אמתי להוריו, ובטוח שהוא חכם ומבין טוב יותר מהם.
אולי אני תמים, אבל באמת אני לא מבין מאיפה מגיעה המחשבה המעוותת שהעובדה שהנוער יודע יותר, ביקורתי יותר, אולי חכם יותר, ובעיקר שוחה עם הטכנולוגיה החדישה בקלות יותר, מאפשרת לו לחשוב שהוא טוב יותר מהוריו ומחנכיו?
נכון שקשה להאשים את הנוער, כי יש לו ניסיונות שפעם אפילו לדמיין אותם היה קשה, אבל בהחלט אפשר לתהות על השחצנות. על העובדה שנוער יכול מצד אחד לחטוא באדישות קרה כל כך, ומצד שני להיות בטוח שהוא הכי טוב, הוא הכי מבין. לבוז לדור הישן, הפרימיטיבי, שלא מבין את העולם.
העולם החומרי אולי שייך לצעירים, אך העולם הערכי שייך למבוגרים.
להורים, למחנכים, לזקני הרבנים.
אם הנוער חושב שדי בהבנה שלו במחשבים, כדי לאפשר לו לנהל חיים כפולים, להיות כל השנה 'הדוס' המגניב של הסניף וליומיים באוגוסט להיות נער תל אביבי הולל; אם הנוער חושב שדי בידע הרחב שהוא רוכש, כדי להצדיק אדישות כלפי צביעות שכזו; אם הנוער חושב שלמרות מעשיו הקלוקלים הוא מבין טוב יותר מהוריו ומחנכיו את הדרך הנכונה בחיים, אז אולי, רק אולי, הוא לא כל כך נוער נפלא?