קביעת מזוזה בבית היא המצווה הראשונה אשר לה נדרש האדם עם היכנסו לבית קבע.
הרמב"ם מונה עשרה תנאים שאם יתקיימו כולם תתחייב התקנת המזוזה. אחד מהם הוא היות הבית מיועד לשימושי חול ולא לשימושי קודש. נראה כי בית המיועד לשימושי קודש אין בו חובת מזוזה משום שהיא לכאורה מיותרת. בבית המקדש ובבית הכנסת, מקום הופעתה של השכינה, אין צורך בתזכורת מעין זו. בבית הפרטי, מקום המיועד לשימושי חול, המזוזה חיונית. במקום ובמרחב שבהם עלול ה"חולין" לטשטש ולעמעם את נוכחות הבורא דרושה התזכורת.
בשנה האחרונה מצאנו את עצמנו נפעלים ופועלים להרחבת גילוי השכינה בעולם. יצאנו ובמידת מה "הוּצאנו" מן הבית אל מרחבי ישראל. בימים של ערפל שניחתו עלינו ניסינו לפלס דרך למחוזות בלתי מוכרים, למקומות ולאנשים שבהם לכאורה הקריאה בשם ה' לא זכתה להקשבה עד אז. למדנו בענווה להכיר דמויות ואישים חדורי אמונה שאף על פי שאינם בהכרח מקפידים על קיום תורה ומצוות, הם מלאי תחושת ודאות של מציאות הבורא בחייהם והם חיים את אמונתם בדרכם שלהם. זכינו ונפלו המחיצות והתחברו הלבבות. הועתקה המזוזה מפתח הבית הפרטי ונקבעה בפתח הציבורי.
קריאה לבית קבע
הרמב"ם מזכיר תנאי הכרחי נוסף לקביעת המזוזה והוא היות הבית בית קבע ולא דירת ארעי. כלומר, ההיזכרות המתמדת באלוקים והקריאה בשם ה' יבואו ממקום יציב וקבוע. כל חייו של האדם הם בסימן הארעי ועם זאת עליו להתבסס ולעגן את יחסו אל האלוקים ואת מחויבויותיו כלפיו על אדני קבע ויסודות תמידיים.
הכול ארעי, שום דבר לא בטוח ומאומה לא מובטח. ועם זאת חייב האדם,לפי השקפת חז"ל, לחתור לבית קבע. שם תיקבע המזוזה.בית קבע הוא נקודת המוצא, ממנו יצא ואליו ישוב. ובתווך בין כניסה ליציאה ייפגש האדם עם עצמו, עם אלוקיו.
גם המשפחה שלנו נמצאת בתנועה לעבר בית קבע. כבר שנים אנחנו חולמים ומצפים.אל בית הקבע נשואות עינינו,ליווינו את תהליכי הבנייה שלו, הנחנו את יסודותיו כאשר גיל-עד היה איתנו ואת חנוכתו נקיים כשגיל-עד בלבבנו. בית קבע שיעניק ביטחון וייתן תחושת יציבות לחיינו שכה היטלטלו בשנה וחצי האחרונות. אנו יודעים היטב וחשים בוודאות את ההבדל בין 'בית קבע' ל'דירת ארעי', חווים את הכמיהה לבית, בכל המובנים, בית המעניק יציבות, הגנה וסדר מול כל אתגרי החיים. ובתווך כאמור המזוזה, מקבלת את פנינו באהבה בבואנו לביתנו.
גם הדלתות חיוניות. שתי דלתות שבלעדיהן אין חובת קביעת מזוזה.
דלת לכניסה ודלת ליציאה. דלת לכניסה ולהכנסת עולמות ותכנים ודלת ליציאה, להוצאת דברים מהבית ולהפצתם בסביבה ובעולם.
במהלך התקופה הקשה דלתות ביתנו נפתחו לשכנים יקרים, לקרובים ולאורחים כה רבים. מקרוב באו אלינו שכנינו היקרים ונשאו עמנו את משא הדאגה, היגון והצער, אף מרחוק הגיעו לתמוך, לחבק, להקל את הכאב.
המזוזה בפתח ביתנו ניצבה בסך, האירה פנים לכל הבאים פנימה. אנו יודעים כי תלווה את צעדינו ותאיר את חיינו ביציאתנו המתחדשת אל החיים המזומנים לנו, נכונים לאתגרים המצפים לקראתנו.
מתוך חוברת "לנשמה" - לימוד יומי לנשים מבית הרמב"ם היומי