בשבת האחרונה פורסמה בעמוד האחורי של עלון השבת "גילוי דעת" מודעה של אולם השמחות "שירת ירושלים", המבטיחה ללקוחותיה "חתונה יהודית רק עם עבודה עברית". למען הדיוק, המילה "עברית" מטושטשת במודעה: מוצמדת אליה כוכבית, שמפנה להערה: "על פי החוק לשוויון הזדמנויות בתעסוקה, נאסר עלינו לפרסם". למרות הקריצה הזו, המסר ברור: ב"שירת ירושלים" תוכלו להתחתן באולם שבו לא מעסיקים עובדים ערבים. מדובר במודעה גזענית, המנצלת את המצב הביטחוני הקשה ואת האיבה בין יהודים וערבים בישראל והופכת אותם לפוטנציאל עסקי: חתונה על טהרת היהודים בלבד.

כעת, דמיינו לעצמכם מודעה אחרת - של בעל עסק שמבטיח ללקוחותיו עסק שבו אין "אתיופים", "רוסים" או "יהודים". ההשוואה, כמובן, איננה מלאה: המציאות הביטחונית בישראל מעצימה את החשש מפני עובדים ערבים, והיו מקרים שבהם עובדים ערבים פגעו במעסיק היהודי שלהם. אך העיקרון זהה: כל המקרים הללו - בהם גם מקרים מההיסטוריה הלא-רחוקה של העם היהודי - הם מקרים של אפליה על בסיס גזע. המודעה ב"גילוי דעת" רושמת שיא חדש - כבר לא חשש כמוס מפני עובדים עוינים, אלא אולם שמלכתחילה מדיר מתוכו עובדים שאינם יהודים, ואף טורח, למרבה הבושה, לפרסם את זה ולהגיע ללבם של הלקוחות.

סביר להניח שאם הייתי מוזמן לחתונה שבה אני יודע שבני הזוג בחרו באולם על טהרת העובדים ה׳עבריים׳, הייתי עוזב אחרי החופה - או לא מגיע בכלל. לא רק הפרסומת הגזענית הזו מזעזעת, אלא גם העובדה שהיא ככל הנראה תהיה יעילה: יש ׳שוק׳ שמעוניין בחתונות כאלה, שבהן אין עובדים לא-יהודים. יש אנשים שלא רוצים לפרנס אנשים שאינם מבני עמם - כאילו לא כל בני האדם ראויים לפרנסה הגונה; כאילו לעובדים ערבים - חפים מפשע, כמו רוב הערבים בישראל - אין משפחות להאכיל וחשבונות לשלם. אינני מבטל את החשש מפיגועים, ואפשר להבין בעל עסק שיעדיף, בתקופה מתוחה מבחינה ביטחונית, לשאת נשק או להציב אבטחה באולם. אך המודעה הזו עושה דבר אחר: היא הופכת את החששות הטבעיים והמובנים הללו לכלי כלכלי. היא מנצלת את המצב הביטחוני כדי להשריש מסר גזעני, מפלה ומדיר.

הרמב"ן בפירושו לתורה כותב על הפסוק 'ונשמרת מכל דבר רע' (דברים כג, י): "והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה, כי יאכלו כל תועבה, יגזלו ויחמסו ולא יתבוששו אפילו בניאוף וכל נבלה; הישר בבני אדם בטבעו, יתלבש אכזריות וחימה כצאת מחנה על אויב. ועל כן הזהיר בו הכתוב: 'ונשמרת מכל דבר רע'". דווקא בשעת המלחמה, טוען הרמב"ן, נבחן חוסנו המוסרי של האדם. דווקא בעתות משבר ומצוקה חייב אדם לשמור על דמותו המוסרית, ולא לבחור בדרך של אכזריות ורשעות. הדברים נכונים גם למציאות הקשה שבה אנו נמצאים היום: דווקא כעת תיבחן החברה היהודית בישראל - האם היא נוהגת באופן מוסרי באזרחים הלא-יהודים? האם היא נכנעת לפחד, לאימה ולרוע, מסתגרת בתוך עצמה ומגביהה את החומות, מפלה ומדרדרת את מעמדה המוסרי של ישראל - או שמא דווקא כעת מצליחה החברה היהודית לעמוד איתנה, להכריז בפה מלא שגזענות איננה אלא כניעה לפחד ולטרור?

אם מנהלי "שירת ירושלים" בוחרים להפלות ערבים, טוב לכונן כנגדם עיקרון הפוך: לא מתחתנים באולם שסוגר את שעריו בפני לא-יהודים; לא מקימים בית נאמן בישראל במקום שמפלה בין בני אדם; לא תומכים בבעלי עסקים שמתפרנסים בכלים גזעניים. אפליה כמו זו שבמודעה שפורסמה בשבת האחרונה היא דבר שיש להתבייש עליו. כנגד מודעה גזענית ומפלה, על הציבור הדתי בפרט והציבור היהודי בישראל בכלל לדבוק בעקרונות של שותפות בין יהודים וערבים, למרות המתחים והקשיים. רק כך יוגשמו הציוויים החוזרים ונשנים בתורה על אהבת הגר - לא באמצעות אפליה ושנאה, אלא באמצעות כבוד הדדי, שותפות ופיוס.