בוויכוח האחרון סביב הקמת בתי הדין האלטרנטביים לגיור עולה מידי פעם הטענה ש"החרדים בכלל לא מתחשבים ברבנות הראשית". טענה זו אינה טענה חדשה. יתרה מכך היא מבוססת על אקסיומה, עובדת יסוד שאינה נתונה לוויכוח, שמשום מה, קיימת בציבור הדתי לאומי זה מכבר, עשרות בשנים.
מן הראוי לבדוק כמה אמת יש באמירה זו.
ראשית אני רוצה להבהיר שאין כוונתי לומר שיחס החרדים לרבנות הראשית הוא מושלם. להיפך, יש הרבה מאד מה להתקדם, אך האמירה שהחרדים 'לא סומכים' על הרבנות הראשית רחוקה מאד מן האמת.
ראשית, כפי שהדבר ברור לנו לגבי הציבור הציוני דתי, כך גם, למרבה הפלא, יש להבחין בין קבוצות שונות אצל החרדים. החרדים הספרדים, למשל, יחסית מאד מחשיבים את הרבנות. די אם נציין שגדולי הרבנים הספרדים מכהנים, או כיהנו בעבר במשרת הראשון לציון, או במשרות של רבני ערים ודיינים (ולא, למרות השמועות, עדיין אין הוכחה מדעית שרק חרדים עושים את הכל בשביל ג'ובים). כל מי שנכח במבחנים של הרבנות רואה שרוב מוחלט של הנבחנים הם לובשי חליפות ומגבעות. נכון רובם ספרדים, אך אפשר לראות גם חב"ד ואפילו חסידים מחסידויות אחרות. נכון, ליטאיים כפי הנראה, באמת אין כל כך הרבה (וגם קשה להבחין בין ספרדי לליטאי), אך גם מהם יש יותר ויותר.
אך בעיקר צריך לדעת שלגבי התפקיד העיקרי של הרבנות הראשית - כולם סומכים עליה. ולא סתם סומכים, אלא סומכים כמעט בעיניים עצומות.
מאז ומעולם התפקיד העיקרי של הרבנות הראשית הוא תחום הנישואין והגירושין. אישה שנישאה ע"י רב שהוסמך ע"י הרבנות, גם אם כיפה סרוגה לראשו, תחשב כאשת איש לכל דבר ועניין. וכנגד הטוען שזהו רק לחשוש לחומרה, נאמר יותר מכך - אישה נשואה שקיבלה גט או חליצה מהרבנות הראשית (באמצעות אחד מתי הדין הרבניים) היא גרושה לכולי עלמא. אם היא תתחתן או למצער תחיה עם אדם אחר ויולד ממנה ילד, אף אחד לא יבא ויטען שהוא ממזר. אף אחד. אפי' לא נטורי קרטא. וצריך להבין: את הדבר הזה שלבתי הדין של הרבות הראשית, שממומנים ע"י מדינת ישראל, יש הכרה מקיר אל קיר, זה לא דבר פשוט בכלל. בין השאר יש לזקוף זאת לזכותו של הרב הרצוג זצ"ל שהשתדל בזמן קום המדינה למנות את גדולי הרבנים כדוגמת הרב אלישיב, הרב עובדיה, הרב שפירא זצ"ל ועוד לדיינים. גם לאחר פרשת האח והאחות, הרב אלישיב לא אמר שלום עליך נפשי ואין לי עסק איתם (ג'וב הוא כבר לא היה צריך, כי הייתה לו פנסיה... ) ודאג כל הזמן שימונו דיינים הגונים ע"פ שיטתו.
כאן המקום לומר דבר חשוב - ישנה טענה שהחרדים דואגים רק לעצמם ולכן לא מעניינת אותם הרבנות (חוץ מהג'ובים, כמובן). כל מי שיפתח ספרי שו"ת ופסקי דין של רבנים ודיינים חרדים יראה אלו שמיניות באוויר הם עושים ע"מ להתיר חשש ממזרות. ומה לעשות, מי שיקרא את המקרים על אמא שהתחתנה כדת משה וישראל והתגרשה אצל הרפורמים, חייב יהיה להודות שלא מדובר במישהו מהאנ"ש החרדי.
הדבר האחרון גם מוכיח שהטענה על כך שהפוסקים החרדים אינם מקלים היא מופרכת. בדרך כלל טוענים אותה מי שמצפים שהם יתירו לאישה לומר קדיש. אך מה לעשות, את זה הם אוסרים. אבל להתיר חשש ממזר, או אישה עגונה - על זה הם יסמכו על שיטות דחוקות ביותר כשצריך. אך יש לזה הסתייגות אחת - הם לא רצים לפרסם את זה בפייסבוק.
אולם נראה שהדבר שהכי 'מקפיץ' אותנו זה נושא הכשרות. הטענה של הדתי הלאומי המצוי היא שהחרדים פשוט לא סומכים על הכשרות של הרבנות. יתרה מכך - יש רבנים שלא סומכים על הכשרות שהם עצמם נותנים.
אך, במחילה, זו טענה דמגוגית. מאז ומעולם בעם ישראל נהגו הרבנים להקל לציבור ולהחמיר על עצמם. אם, לשם דוגמא, ישנה מחלוקת בין הפוסקים לגבי חלב עכו"ם כיום, שיש פיקוח, האם הוא כשר או לא, זהו ויכוח הלכתי לגיטימי ואף דעה אין לה יתרון. אז באה הרבנות ואומרת, מתוך גישה של דאגה לציבור הרחב, אנו סומכים על הדעות המקלות. אבל מדוע זה אומר שאסור למישהו להחמיר על עצמו? אם הרבנות אומרת שהיא סומכת על הפוסקים שסוברים, שגם היום, אין צורך לבדוק את צומת הגידים בעוף, אז למה זה מפריע שיש בד"ץ פרטי שבא לדאוג לציבור רחב של אנשים שרוצים להחמיר על עצמם ולקנות רק עוף שבדקו לו את צומת הגידים? החוק אומר שכל מפעל/מסעדה/אולם רשאי לקבל תעודת כשרות מהרבנות, אם הוא עמד בקריטריונים שלה והוא גם רשאי בנוסף לכך לקבל תעודה מגוף כשרות חיצוני. אגב, מהרב משה כץ שמעתי שהבדצ"ים כולם שומרים על החוק הזה ובאמת בדקתי ואין מוצר שיש עליו כשרות בד"ץ ואין עליו גם כשרות של הרבנות. כלומר, הרבנות הראשית דואגת למינימום ההלכתי הדרוש למתן כשרות ויש אפשרות, גם ע"פ החוק, להחמיר. איזו פגיעה יש בזה ברבנות?
כפי שאמרתי בתחילה, היחס אצל החרדים הוא רחוק מלהיות מושלם. אך אני מזהה דווקא יותר ויותר הבנה אצלם עד כמה הרבנות דווקא בימנו היא נצרכת להסדרת חיי הציבור.
אך יחד עם זה, גם את עצמנו אנחנו צרכים לבדוק - כמה מאתנו נמנעו מלהדליק מדורות במוצ"ש וכמה הדליקו בטענות כאלו או אחרות? כמה מאתנו נמנעים מלעלות להר הבית ולו רק משום שזו עמדת הרבנות הראשית?