כן, אני יודע. כבר הכותרת הכעיסה אתכם. ההשוואה המקוממת בין רוצחי תינוק לבין רבנים וראשי ישיבות אינה במקום. אשתדל בשורות הבאות להסביר את נקודת ההשוואה ואת הסכנות המשותפות לשתי התופעות.

ובכן, הצתת הבית על יושביו בכפר דומא ראויה למחשבה מעמיקה. כותרות המגזר ורבניו צעקו 'לא תרצח', 'חילול השם', 'דינא דמלכותא', 'מוסר המלחמה', 'פיקוח נפש' ועוד כותרות מכותרות שונות.

עכשיו אשאלכם, קוראים יקרים, נניח שאני (אני כ'שם קוד' בלבד, השב"כ מתבקש לא לעצור אותי...) אצא למסע הרג בעזה על מנת להחזיר את אברהם מנגיסטו מהשבי.

אעבור בית אחר בית יחד עם מספר חברים לנשק ואחסל את תושביו עד לחזרתו של מנגיסטו - מה תאמרו?

'לא תרצח' - אני ('שם קוד') סבור שאין כאן איסור לא תרצח אלא זו מצווה! התורה התירה את דמם. כך נהגו שמעון ולוי. כך כותב המהר"ל וזה מה שאני אעשה.

תענו לי מיד - רגע, רגע. יש שחולקים על מהר"ל, ועיין בראשונים על הסוגיה. אענה לכם: לשיטתי זה לא רצח. אם אתם סוברים שכן - מוזמנים להישאר בביתכם. לא חייבתי אתכם להצטרף.

תקפצו מיד, אבל מה עם פיקוח נפש?! אענה לכם: מה עם פיקוח נפשו של מנגיסטו? מה עם הטרור ששורר ברחובות? אני רק אצמצם את סכנת פיקוח הנפש.

ומה עם איבה? ודאי תשאלו. אענה בקלות: איבה גם ככה קיימת, וחוץ מזה שהמקרה החמור מצדיק את חשש האיבה

אולי תפחידו אותי, ותאמרו: יש לך דין רודף! אתה מסכן את כולנו. אענה: זו לא בעיה שלי. אם תרצו, תהרגו אותי. זו בחירה שלכם אך לא מחייבת אותי.

ברגע האחרון תנסו להציל: הפוסקים מתנגדים למעשיך. אתה פועל בניגוד להסכמת רוב חכמי ישראל. אענה לכם בלי למצמץ: אין היום סנהדרין. יש לי את הרבנים שלי. הם לא פחות חכמים משלכם. אני לא מחוייב כלל לרבותיכם, שלא מבינים את חומרת העניין, מה גם ששיקוליהם בכלל לא ראויים. יודעים מה, אני בכלל לא אזרח מדינת ישראל, וחוקי המדינה לא חלים עליי. תעזבו אותי לנפשי.

כאן כבר תהיו עם דמעות בעיניים: אלו סברות לבית המדרש. הערבים לא למדניים כמוך. הם יכריזו מלחמה על כולנו וניאלץ על כרחנו להיכנס למלחמה הזו. או אז אענה בסיפוק: מצויין, זה בדיוק מה שרציתי. תתחילו להילחם באוייב. תפסיקו לפחד. יודעים מה, בסוף אתם עוד תודו לי...

---

לעניות דעתי מערך הגיור האלטרנטיבי עובד על אותו עיקרון. יוזמי המהלך הינם תלמידי חכמים, חלקם אף ראשי ישיבות ותיקים. כוונותיהם לשם שמיים, הם רוצים למנוע התבוללות, ומחשבות על מצוקת כלל ישראל לא נתנה להם להישאר אדישים. טעמיהם ההלכתיים מבוססים על דעות בספרות ההלכה. מה גם, שאין חיוב הלכתי לגייר דווקא דרך הרבנות הראשית, והם לא הכריחו את המדינה, ולא שום גורם אחר (בינתיים) להכיר בגיוריהם.

אז מה הבעיה? למה כולם נרעשים? התשובה ברורה, כמו שהתשובה על מסע ההרג ברורה.

בעניינים של כלל ישראל, לא מספיק שאתה חושב שאתה צודק. חייבת להיות הסכמה וקונצנזוס מובהקים בנושאים אלה. הטענה הקלאסית ש"הרוב דומם" סובר כמוני, אלא שאין לו את האומץ שלי - לא מצילה את המצב. לכל צד יש את "הרוב הדומם" שלו.

אם לא יפנימו זאת, אנו עלולים למצוא את עצמנו במלחמת אחים כמו בסוריה (במקרה של כפר דומא), או ביצירה של כתות שונות אשר אין ביניהן נקודת חיבור בסיסית, כמו בסוף ימי בית שני (במקרה של מערך הגיור האלטרנטיבי). לפעמים כלל פשוט ו'אנמי' של "כל המשנה - ידו על התחתונה" יכול להציל אומה שלימה.

לא נותר לי אלא לבקש: אנא אל תשנו. אל תציתו בתים ואל תקימו מערך גיורים .