יותר משלושים שנה חלפו מאז אותו לילה חשאי ברבת עמון, וכעת נחשפים לראשונה קטעים מפרוטוקול השיחה בין שמעון פרס למלך חוסיין. המסמכים, שמפרסם הבוקר (ג') ארכיון מרכז פרס, מתעדים את המפגש שנערך בנובמבר 1993, אז כיהן פרס כשר החוץ, ואת השיחות שהניחו את התשתית הראשונית להסכם השלום בין ישראל לירדן. חשיפת החומרים נעשית במלאת עשור למותו של פרס.
הפרוטוקולים חושפים את השיחה החשאית
המהלך החל כמה ימים קודם לכן. ב-26 באוקטובר 1993 הגיע מירדן מסר שלפיו חוסיין מבקש להיפגש עם פרס, תוך הסכמה שהמפגש יישמר הרחק מעיני הציבור. ב-2 בנובמבר הגיע שר החוץ לרבת עמון, כשההיערכות הירדנית נועדה להבטיח שלא יזוהה. בפרוטוקול נכתב כי "יינקטו האמצעים הדרושים למנוע זיהוי שר החוץ".
הדרך לפגישה הייתה יוצאת דופן לא פחות מהמפגש עצמו. פרס, מנהל לשכתו והמשנה לראש המוסד חצו בצוהרי אותו יום את גשר אלנבי כשהם הולכים ברגל. במסמך מתואר כי "בצד הירדני נאספו חיש מהר לשתי מכוניות שהמתינו ממש בצמוד לגשר", כאשר המכונית שבה נסע פרס הייתה "נהוגה בידי מנהל לשכתו האישית של המלך חוסיין". כדי לשמור על הסודיות, אף נדרש שינוי בחזותו של שר החוץ.
אף שהכול נעשה מתחת לרדאר, חוסיין ביקש להעניק למפגש גם ממד אישי. לפי הפרוטוקול, המלך מסר לפרס תצלום גדול שלו, שעליו הקדשה "המנוסחת במילים חמות". הוא אף הסכים להצטלם עם שר החוץ, והתמונה המשותפת צולמה במצלמת פולארויד בידי מנהל לשכתו הפרטית של המלך.
במרכז השיחה עמדו האפשרויות לעתיד היחסים בין ישראל לירדן ולשיתוף פעולה בין המדינות. פרס העלה רעיון לתשתית אזורית משותפת שתכלול נמלים, תעופה, ים וכבישים. הוא ביקש לאחר מכן לרכז את הנושאים שעלו ואת ההבנות שהושגו במסמך לא רשמי, כדי שיוכל להציגם בפני ראש הממשלה יצחק רבין. פרס הדגיש כי הוא ורבין "עובדים יד ביד", וכי השניים מבקשים "למשוך את עגלת השלום יחד".
"נקעה נפשם של צעירים ממלחמות"
ברגע משמעותי נוסף, חוסיין שינה את תנוחתו והביע עמדה נחרצת בנוגע ליכולת של שתי המדינות לקבוע את עתידן בעצמן. בפרוטוקול מתואר כי "הזדקף המלך, לראשונה מאז תחילת הפגישה", ואז אמר: "אנו אדונים לגורלנו ואין אנו קשורים לאישור כלשהו מבחוץ. אנחנו יכולים לפעול". פרס מצדו הדגיש בפניו את גודל התמיכה הציבורית במהלך השלום: "הוד מלכותך - יש כיום תמיכה אדירה בדעת הקהל בהסכם השלום. נקעה נפשם של צעירים ממלחמות, מעוני ומהעדר חופש".
ככל שהערב התקדם, פרס הציג את המפגש כחלון הזדמנויות שלא ניתן יהיה להשאיר פתוח לאורך זמן. בדבריו לחוסיין אמר: "הדור שלנו חייב לקבל החלטות קשות - וכל זאת למען ילדינו. עלינו להחליט ההחלטות הקשות לפני שניעלם ועלינו להבטיח עתיד הילדים. לכן אסור לנו לאבד מומנטום, יש ניגוד בין מיעוט הזמן העומד לרשותנו וגודל ההזדמנויות הניצבות בפנינו".
חוסיין השיב בשיחה גם מתוך נקודת מבט אישית מאוד, כאשר התייחס למשפחתו ולתחושה שהזמן העומד לרשותו מוגבל. בקול רפה, לפי תיאור הפרוטוקול, אמר: "אני רוצה להבהיר עמדתי. ב-1951 היה אירוע טראגי - רצח סבי. אני רוצה להוריש לעתיד, לאחי חסן ולכל הממשל את הטוב ביותר האפשרי. אולי נותרו לי רק שנה-שנתיים. אשים הכול על כף המאזניים". בהמשך הוסיף: "כאשר הפערים יצטמצמו - יימוגו הפחדים, התקוות יגברו למען כל ילדי אברהם והגיע הזמן שכך יקרה".
בסופו של אותו לילה הגיעו השניים להבנות וחתמו בראשי תיבות על מסמך. פחות משנה אחר כך, באוקטובר 1994, כבר נחתם בערבה הסכם השלום הרשמי בין ישראל לירדן. המסמכים שנחשפים כעת מאפשרים להציץ אל הרגעים שבהם נרקם המהלך, עוד לפני שהפך להסכם בין שתי המדינות.