"אתם לא לבד. אתם ממש לא לבד," אומר רותם כהן, סמנכ"ל חטיבת השירות במשרד העלייה והקליטה, בשיחה עם ענהאל שמואלי בפודקאסט "עליה, זה לא כזה סיפור?". כהן מספר שהתפקיד שלו הוא להביא את הקול של העולה החדש אל שולחן ההנהלה, ולדאוג שהוא יבוא לידי ביטוי בכל דבר, בין אם בערוצי השירות ובין אם בתהליכים מול משרדים אחרים.

לצפייה ביוטיוב:


הוא מספר איך הוא מגיע לתפקיד. הוא עובד בשוק העסקי, ובתקופה שבת זוגו בהריון עם ביתם הבכורה הוא עובר משבר תעסוקתי. "האם אני אוכל לעבור ולהגיד לה, אני בונה חברה יותר טובה?" הוא שואל את עצמו אז, ומחליט לעבור לעשייה הציבורית. הוא עובד שתים עשרה שנה ביחידה שעוסקת בשיפור שירות הממשלה לציבור, ולבסוף מגיע למשרד העלייה והקליטה בדיוק כשמוקמת בו חטיבת השירות. הוא מספר שהעלייה נמצאת ברקע המשפחתי שלו עוד קודם - סבו וסבתו מצד אביו עלו מעיראק, וסבו וסבתו מצד אמו ניצולי שואה שעלו מהונגריה. כשהוא נכנס לתפקיד, אנשים מזהירים אותו: "זה חיידק, אתה הולך להידבק בזה חזק". הוא מודה שהם צודקים.

להאזנה בספוטיפי:


שלושה חודשים אחרי שהוא נכנס לתפקיד פורץ ה־7 באוקטובר, וזה משנה הכל. "המשרד לפני השביעי באוקטובר הוא משרד עם עובדים מדהימים ומסורים," הוא אומר, "אבל לא הייתה מתודולוגיה מאוד סדורה". בתוך הכאוס, המשרד יוצר יוזמה שנקראת "עוטף עולים" - טלפונים יזומים לעולים כדי לשאול מה שלומם. כהן מספר שהצוות מבצע מעל 40 אלף שיחות כאלה. "אני מצטמרר עוד שאני נזכר בזה," הוא אומר, ומספר שאנשים לא יודעים איפה המקלט הקרוב אליהם. אבל הדבר שהכי מפתיע אותו הוא משהו אחר: "הנושא השני בנפח שקיבלנו זה במיוחד מהאנשים שהגיעו ממש... העולים רצו להתנדל". מהתקופה הזאת נולדת התפיסה שהמשרד קורא לה "מים" - מאתר, יוזם, מתכלל ופותר - שבמסגרתה יועץ קליטה יוצר קשר עם כל עולה כבר בתוך 24 עד 48 שעות מנחיתתו, במקום לחכות שהוא יפנה. ענהאל שואלת אם יש למשרד אפליקציה לעולה. "יש אפליקציה שנקראת 'מה העלייה'," הוא עונה, "היא שולחת פוש נוטיפיקיישן, מלווה אותו במסע שלו ומייצרת לו משימות".

כהן מספר גם על זוג עולים ותיקים מבוסטון שנתקל בקשיים מרובים - "כל דבר שיכל להשתבש, השתבש בדרך" - ושדרכם נפתחת קבוצת וואטסאפ עם היועצת שלהם. באחת השיחות, לדבריו, אחד מבני הזוג אומר לו: "אם לא הייתם פה ותומכים בי, הייתי לוותר וחוזר לבוסטון. אני נדבק פה כי אני רואה כמה אתם נלחמים בשבילי". כשענהאל שואלת אם יש לו מסר לעולה החדש, הוא עונה שהמוטיבציה שלו "לא לחינם", ושיש היום אקוסיסטם שלם שנמצא כדי לתמוך. ולציבור הישראלי הוא מבקש דבר אחד: "תכירו את האירוע הזה שנקרא עלייה". הוא מספר שבנו מבקש ממנו להעביר הרצאה על עלייה בכיתה שלו, ומהחוויה הזאת הוא לומד שדברים קטנים - להזמין ילד עולה, לעזור לו להשתלב - עושים הבדל גדול. "אתם לא לבד," הוא חוזר ואומר בסיום, "ואני חושב שאנחנו כעם יודעים יותר טוב מכולם לקבל אלינו וערבות הדדית".