מאז חזרתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו מארה"ב מתקיימים דיונים אינטנסיביים בצמרת המדינית והביטחונית, כשברקע ההבנה כי לצד תשובות שהתקבלו נותרו שאלות כבדות משקל. מוקד השיח עוסק בשתי זירות מרכזיות: איראן ולבנון, והצורך להכריע כיצד לחלק את הקשב והמשאבים ביניהן.

הזירה הלבנונית מול האיראנית

גורמי ביטחון עוסקים בימים אלה בעיקר בקביעת סדר עדיפויות מול האיומים המקבילים. ניסיונות ההתחמשות המתמשכים של חיזבאללה והמתיחות הגוברת באיראן לנוכח גל המחאות הפנימיות עומדים בלב הדיונים. ההערכה המתגבשת היא כי ההחלטות יושפעו ישירות מהתפתחויות ברחובות איראן ומהיציבות של המשטר, תוך מעקב צמוד אחר שני הצירים גם יחד.

במערכת הביטחון מדגישים כי בזירה האיראנית ישראל "נותרה בצד". על אף כוננות הגנתית והיערכות לתרחישים שונים, נמסר כי אין אינדיקציה חריגה או כוונה מיידית מצד טהרן לפעול נגד ישראל. לפי ההחלטה שהתקבלה, ירושלים מאפשרת לארצות הברית להוביל את ההתמודדות, בהתאם למדיניות הנשיא טראמפ. בישראל מעריכים כי בשלב זה משטר האייתוללות אינו מצוי על סף קריסה, וההמתנה להתבהרות תוצאות המחאה היא שמעצבת את קבלת ההחלטות.

לעומת זאת, בזירה הלבנונית הטון שונה. בכירים ששוחחו עם חדשות 12 אמרו כי פעולה רחבה יותר מול חיזבאללה היא שאלה לא של 'אם' אלא 'מתי'. לדבריהם, במהלך הפגישה קיבל נתניהו מהנשיא האמריקני "אור ירוק" לפעולה, לאחר שטראמפ השתכנע מהפרות חיזבאללה ומהיעדר אכיפה אפקטיבית מצד הצבא הלבנוני. המסר שהועבר הוא כי חידוש הלחימה בלבנון יתבצע רק תחת גיבוי אמריקני ברור.