אלפים הגיעו לבית העלמין הצבאי בכפר סבא כדי לחלוק כבוד אחרון לסגן הדר גולדין שנהרג ונחטף במהלך מבצע צוק איתן לפני יותר מ-11 שנים. אמו לאה, ספדה לבנה: "הדר, חיכינו לך 11 שנים. זה המון זמן. אין לי באמת הסבר איך עשינו את זה, חוץ מזה שבכל רגע ששקענו היה מישהו במשפחה שקפץ ואומר: 'אבל מה הדר היה עושה'. אנחנו כאן בגלל כל מי שאתה, אבל כל פעם חיכיתי שתקפוץ ותגיד שהכל בסדר".
"כל פעם חיכיתי שתקפוץ ותגיד שהכל בסדר"
"חיפשתי הבוקר ומצאתי את הקטע שכתבת לחניכים שלך בבני עקיבא. קשה להאמין שילד בן 16 כותב עם עומק שמתאים כל כך להיום. אנחנו שואפים גבוה אבל במציאות אנחנו רואים חושך. רואים שבט מפורק ומיותר. אז מה צריך לעשות? צריך להתחיל לעבוד, לאסוף קרני אור ולאט לאט להגיע למטרה שלנו".
אביו שמחה, ספד גם הוא: "לפני 11 שנים ושלושה חודשים, עמדנו כאן ואמרתי: 'הדר היה נפלא ומיוחד בדרכו. הדר היה מיוחד באופן שנגע באנשים, ואתם העדות לכך. אדם כזה ראוי שנספר עליו ושכל אחד ייקח ממנו משהו. אם נמשיך את דרכו זה יהיה ניצחון על הרוע'".
שמחה גולדין: "ב-11 השנים הקודמות הפקרנו את דרכו של הדר"
"הדר לא קילל ולא אפשר לחניכיו ולפקודיו לקלל. הוא ראה בכך חולשה מהותית. אני מבקש מכם שננהג כך מיום זה ואילך. עם ישראל - קיבלו את דברי הדר והחילו זאת על עצמכם. תראו את המעלות שבחבריכם. כך נוכל לחיות בארץ הנפלאה הזו. התנהלו בדרך הישר, זו מורשתו של הדר".
"ב-11 השנים הקודמות הפקרנו את דרכו של הדר. אנחנו הגולדינים ראינו את הירידה הגדולה. הקמנו כאן את מסדר הדר. אני מבקש להצדיע לאנשי מסדר הדר. אתם המפשחה שלנו. לא הצלחנו לשכנע את החברה הישראלית והיא הפקירה את החללים, עד שמחת תורה 2023. המקום הזה הוא עדות לכך, יש כאן 24 קברים של לוחמים ולוחמות".
הספדה המלא של עדנה סרוסי, ארוסתו של סגן הדר גולדין:
"הדר שלי הגיבור, אתה בבית, סוף סוף.
עם כל הציפיה וההכנה העצמית שעשיתי לסיטואציה הזאתאני לא מרגישה שאני באמת מוכנה. ובניגוד להספד שכתבתי לך כשעמדנו פה לראשונה - שפשוט כתב את עצמו, פה אני מרגישה שהמילים לא מצליחות לצאת. כאילו המטען הרגשי של כל השנים האחרונות כבר כל כך כבד, ההבנה של מה זה אומר לאבד אותך ועד כמה אתה חסר ומורגש כל כך בחיים, זה פשוט גדול מלהכניס למילים.
מגיע לך הדר שנדבר עליך, שניתן מקום לאישיות הכל כךמיוחדת שלך שהסתובבה בנינו, שהשפיעה כל כך הרבה טוב ואור וכל כך חסרה לנו. אין הרבה מילים שמצליחות לתאר אותך באמת. אתה אינסופי. אתה עוצמתם של החיים. אתהכוח ואור, יצירה והומור, מחשבה ועומק, צימאון ותעוזה, שכל ורגש, תום ואהבה. ואיכשהו, כל המילים היפות האלה תמיד מרגישות לי שהן עדיין לא נוגעות בנקודה ועדיין לא מצליחות לבטא את מלוא העוצמה והאישיות הכל כך נדירה והמיוחדת שלך. אני מחזיקה אותך כל כל חזק בזיכרון שלי, כל קמט של צחוק, כל מחווה או מימיקה בפנים, ואת הקולשלך עם הגמלוניות שלך, והצחוק הקצרצר- אני כל כך מתגעגעת. אני יודעת שאתה ממשיך לייצר אדוות של טוב בעולם, שגם שאתה לא פה אתה ממשיך להיות האור שגובר על החושך בדרכים יצירתיות ומגוונות כמו שרק אתה יודע.
מאז שהלכת תמיד דיברתי על כמה חיות היתה בך, כמה היא פיעמה בך החל מהעיניים הבורקות הצמאות והסקרניות, דרך החיוך מאוזן לאוזן שלך ועד קצות האצבעות- היית כל כולך חי, מתמסר צמא לחיים, שואף קדימה. במשך 11 שנים ושלושה חודשים היה לי נדמה שבמובן מסוים החיות הזאת נעלמה מהעולם, שההעדר שלך העלים גם אותה. אבל אתמול שראינו אותך בשורה, הרגשתי איך הנוכחות שלך גם כשאין בה חיים- היא מלאה בחיות. זה היה רגע של טוהר וזוך ושל אמת אחת פשוטה אמיתית וכנה של דברים שבאים על מקומם.
תמיד אחזתי בזה שהמאבק הזה כל כך ערכי ונכון וחשוב כי לא משאירים חיילים מאחור, אבל פתאום, כשאתה פה, אני מבינה עד כמה דבר קדוש וגדול זה להביא אותך הביתה, כי לכאן אתה שייך וכאן אתה צריך להיות, גם בלי מילים גדולות- כי ככה צריך פשוט.
זכיתי להכנס למשפחה שלך הדר, גם אם לא זכיתי להתחתן איתך כמו שרצינו. זכיתי לעבור איתם מסע מטורף ששם ליספוט חזק על מה הם ערכים, ואיך נלחמים על דברים שחשובים לנו, ואם לא אנחנו נלחם - אז מי? למדתי מהם על נחישות ועוצמה ועל הכוח של אנשים פשוטים עם אמונה גדולה בצידקת הדרך. אני מעריצה אותם על הדרך הזאת.
אני רוצה לומר תודה לחיילי צה"ל הגיבורים, בסדיר, בקבע ובמילואים, שממשיכים להחזיק את התקווה התמידית לעתיד טוב יותר, באומץ ובגבורה ובנחישות. שיוצאים להלחם עלינו כדי להחזיר את החטופים, וכדי להחזיר אלינו את השקט והבטחון. ולאנשים המדהימים מכל קצוות הקשת הישראלית שעושים מעשים קטנים וגדולים כדי שהמדינה שלנו תהיה טובה יותר. אני רוצה להזכיר שהמאבק לא תם עד שלא נחזיר את ארבעת החטופים החללים שלנו הביתה, למשפחות שלהם, לאדמה שלנו- בלי לוותר על אף אחד- כי ככה צריך וככה נכון.
נוח בשלום הדר שלי, כל כך מגיע לך לנוח בכבוד, אבל אני מבקשת ממך שתמשיך לשלוח לי נקודות של אור, סימני דרך, איתותים קטנים שיעזרו לי לגדול להפוך לטובה יותר ולהרגיש אותך איתי כל הזמן".