אברהם אליצור: "אמרו לי - אתה מגיע מעולם של תורה, של ישיבה, יש לך את האקס פקטור"

על כל השאלות בראיון שלנו אברהם אליצור עונה בלי לחשוב, עד שהגענו לתהייה על המסר מאחורי הספר "השנה שאחרי הפור". עליה לוקח לו כמה רגעים להשיב. "מסר זו מילה שקצת קשה לי איתה" הוא עונה לבסוף. "מישהו שאל אותי מה המסר, אמרתי לו, אני לא יודע להגיד על מה המסר, אני יודע להגיד על מה הספר מדבר. הרבה פעמים כשאני כותב משהו אני רוצה לגרום לקורא לחשוב ולהגיע למסקנות. השארתי פה שאלות פתוחות על כוח של ברכה וגם כוח של מעשים טובים לחולל דברים בעולם".

עוד נחזור אל השאלה הזו. את אברהם אליצור, נשוי ואב לשלושה, תפסתי רגע לפני סבב מילואים שלישי וקצת אחרי צאת ספרו "השנה שאחרי הפור". הספר מספר על חמישה בני ישיבה, המוצאים את עצמם בביתו של רב בחג הפורים, שעל פי השמועות לברכותיו יש סגולה מיוחדת. כל אחד מהחמישה מגיע עם בקשה משלו, והספר עוקב אחר עלילות הבחורים במשך שנה, כיצד הבקשות מתגשמות, אך לא בהכרח איך שהם ציפו. "ניסיתי לדבר על בחירה מול השגחה, מול גורל" מספר אליצור, "כל אחד בעצם מנסה להבין מה הוא רוצה, מה הוא צריך, ומנסה להגשים את הרצון הזה, עם אמונה ועם יציאה מהמסגרת".

הרגע בו הספר נולד

אתה יכול לספר לי על הרגע שבו עלה לך הרעיון לספר?

"הרעיון הגיע משני אנשים, המשורר אליעז כהן והסופרת יהודית קגן. יהודית כתבה על הנושא של פנטזיה, יש נסיכים ויש דרקונים, שם יושבים אנשים שגדלו על אגדות ימי הביניים ויוצרים פנטזיות כאלה. אם בא איזהשהו סופר ישראלי ומספר סיפור שיש בו מלך ומלכה אז יש פספוס, בשביל מה יש לך מסורת משלך? אליעז אמר לי בהזדמנות אחרת, היה איזה ספר ישראלי שמאוד התלהבתי ממנו, 'תדע לך שיש לך יתרון עליו, כי אתה מגיע מעולם של תורה ושל מסורת. את הסיפורים שלו כל אחד היה יכול לכתוב. אתה, יש לך סוג של אקס-פקטור'".

"חשבתי פעם אחת על העולם של סיפורי חסידים, שזה גם סוג של פנטזיה. יש ניסים, ויש המודל הבסיסי של פנטזיה, שיש גיבור שהוא בצרה ויש כוחות שהם לטובתו וכוחות שהם לרעתו, אז כל זה ככה הלך לי בראש. ניסיתי לגבש מהם משהו, ויום אחד חשבתי לכתוב סיפור קצר, מחולק לכמה פרקים, אמרתי שאפרסם את זה בהמשכים בפייסבוק. כתבתי על כמה בחורי ישיבה שמברכים אותם, והברכה משתבשת, כלומר מצד אחד מצליחה, אבל מצד שני יש פער בין מה שהם רצו, לבין מה שהם התברכו. התחלתי לשחק עם זה, ויום אחד ראיתי שזה ספר, אני ממש זוכר את זה שאני אומר לעצמי, רגע, זה לא סיפור קצר עם כמה פרקים, זה ספר שלם".

כפי שאליצור הזכיר, בספר יש אלמנטים מסויימים של פנטזיה, מה שהופך אותו למעט חריג בז'אנר של ספרי החסידות. "אני פשוט מאוד אוהב את ז'אנר הפנטזיה. גדלתי על טולקין ועל הארי פוטר. אני לא רואה את עצמי ככותב פנטזיה, אבל אני כן מנסה לכתוב ספרים מכל מיני סוגים, ולא למקם את עצמי גם לאיזשהו ז'אנר".

"הקדוש ברוך הוא יוצר לנו הזדמנויות, ואנחנו בוחרים לזהות אותן"

הגיבורים בספר מבוססים על אנשים אמיתיים?

הוא צוחק למשמע השאלה. לדבריו, חבר מהישיבה טען בפניו כי הוא יודע על מי כל אחד מבוסס: "יש דמויות משנה שמופיעות כזה לחצי עמוד, שביססתי על איזושהי סצנה שראיתי או משהו כזה, סתם כי זה היה לי נוח, אבל לא הגיבורים ואפילו לא דמויות המשנה החוזרות מבוססות על מישהו ספציפי". אגב, העובדה שלא ניסה לכתוב מנקודת המבט של בנות הזוג בסיפור, לא הייתה בחירה אידיאולוגית, אלא פשוט זרימה עם הדמויות הקיימות.

למרות הבסיס של הספר, העומד סביב ברכה של רב, הסופר עצמו מעולם לא הלך לבקש ברכה מרב: "כאדם מאמין, אני מאמין בכוח של ברכות. במסיבות פורים הרבה פעמים הייתי הולך גם לרבנים וגם לכהנים ומבקש מהם ברכה. אבל אין לי את המצב הזה שאני במצוקה אז אני הולך לרב לבקש ברכה. עם הרב אני הולך להתייעץ".

חזרה לשאלתי על הרעיון מאחורי הסיפור. למרות האתגר, אליצור מצליח להביא מסר קצר, שהיה רוצה שהקוראים יקחו איתם: "כל אחד מהגיבורים צריכים בסופו של דבר גם לבחור וגם לרצות. זה לא שיש ברכה ואז בום. כשהקדוש ברוך הוא מזמן לנו הזדמנויות, אנחנו עדיין צריכים לבחור בהן. אני מאמין בהשגחה, אני מאמין בברכה ואני מאמין בטוב, אבל לא יכול לנתק אותם גם מעשייה. הקדוש ברוך הוא יוצר לנו הזדמנויות, ואנחנו בוחרים לזהות אותן וללכת איתן ולהגיד, הנה הקדוש ברוך הוא נתן לי את הצ'אנס. או לא, אבל זה בידיים שלנו".

אברהם אליצור | השנה שאחרי הפור | ידיעות ספרים | 280 ע'