רעות הלר לא מבינה מה כולם רוצים ממנה. כלומר, היא מבינה, מלחמה והכל, אבל היא לא לגמרי מבינה מה גורם לאנשים לכתוב לה תגובות מרושעות ולאחל לה שאנטישמיים יפגעו בה רק בגלל שהיא ובעלה זאב החליטו לעשות רילוקיישן לתאילנד עם בנם בן השנתיים. "אני מקבלת תגובות שנאה מאוד קיצוניות", היא משתפת בריאיון ל"חדשות כיפה", "אני הייתי בהלם. אני יכולה להבין את הכעס של אנשים שרואים זוג שעזב את הארץ וישר מקשרים את זה למצב הבטחוני, אבל ההחלטה שלנו לעזוב לא באה בהכרח מהמקום הזה".

אז מאיזה מקום?

"קיבלנו את ההחלטה חודשיים לפני שעברנו. היו הרבה סיבות, לא אחת. עברנו שנתיים די קשות. בגיל חמישה חודשים גילו לילד שלנו מחלה נדירה וזה הכניס אותנו ללופ של אשפוזים וטיפולים מאוד קשים. במקביל פתחנו עסק של אטרקציות לאירועים ונכנסנו לבלאגן של תשלומי מיסים וכל מה שכרוך בהקמת עסק. מערבולת שקשה להסתדר בה. לא נהנינו מהחיים בישראל, היינו צריכים שינוי משמעותי בחיים".

רעות (22) היא צלמת, ויחד עם בעלה זאב (26) הם מנהלים מרחוק את העסק שממשיך לפעול בישראל. בארץ הם גרו ביישוב שערי תקווה בסמוך להורים של זאב, ובחודשיים האחרונים הם שוכרים דירה בקוסמוי. למרבה ההפתעה, התגובות מהמשפחה על הרילוקיישן היו די תומכות. "היה קשה להם שאנחנו עוזבים, אבל הם תמכו. אנשים שרואים אותנו מהצד יודעים להגיד שהצעד הזה הוא לטובתנו ויעשה לנו רק טוב".

התגובות ברשת, כאמור, היו הרבה פחות אוהדות. "בהתחלה הייתי עונה למגיבים בציניות", משתפת הלר, "לאחרונה פשוט החלטתי להתעלם. הבנתי שזה סתם לוקח ממני אנרגיות. בסוף מדובר באנשים שלא מכירים אותי, אין להם מושג מי אני ומה עברתי".

היו גם ביקורות מאנשים שכן מכירים אותך?

"למשפחה של בעלי היה קשה לקבל את זה, הם מאוד צברים ומאוד מאמינים בציונות. הם ניסו קצת לשכנע אותנו להישאר אבל בסוף הבינו שכבר קיבלנו את ההחלטה אז לא יהיה אפשר לעצור אותנו. אני מאמינה שיש הרבה אנשים שיש להם ביקורת, גם אנשים קרובים, והם פשוט לא אומרים אותה".

כשאני שואלת את הלר אם אין להם מצפון לעזוב את המדינה בתקופה כזאת, היא משיבה מיד "חד משמעית יש מצפון. אי אפשר להפסיק לחשוב על זה שיש חיילים שנלחמים וחטופים בעזה. אבל יש גם חיים מעבר, גם בארץ אנשים חיים את החיים שלהם כרגיל וחוגגים ואוכלים במסעדות ונהנים. זה שבחרנו לעזוב כרגע ולא לחיות בארץ, זה לא בהכרח אומר שלא אכפת לנו ממה שקורה במדינה". זאב, היא מספרת, קיבל פטור ממילואים בעקבות המחלה של בנם.

משפחת הלר בתאילנד צילום: רעות הלר

אני מניחה לפי המטפחת שאתם דתיים.

נכון.

איך זה מסתדר לכם לגור מחוץ לארץ?

"זה באמת היה אחד השיקולים הרציניים שלנו, לעזוב את הארץ בתור דתיים שמאמינים שצריך לחיות בארץ. אבל החלטנו לבוא במטרה לעשות טוב. אנחנו שומרים על כשרות ומקפידים על צניעות, ומתכננים גם לארח שיעורי תורה אצלנו. אני משווקת פה את המסעדות הכשרות. ואנחנו יודעים שזה זמני, זה לא לנצח".

בינתיים בן השנתיים כבר משתלב בגן בינלאומי בקוסמוי עד שייפתח גן של חב"ד, והמשפחה מנהלת את חייה הרחק מארץ ישראל ("לא חסר פה כלום"). לשאלתי, היא לא יודעת מתי הם יחזרו. "אנחנו לא יודעים אם זה לכמה חודשים, לשנה או לכמה שנים. ברוך השם החיים פה טובים, אנחנו נהנים. אז כן נראה שאנחנו נישאר לתקופה ארוכה, אבל אין לדעת. אנחנו זורמים, יכול להיות שעוד כמה חודשים ייכנס לנו ג'וק לראש ונחזור לארץ או נעבור למקום אחר".

רעות וזאב הלר צילום: פרטי

עם כל התגובות הקשות, למה בכל זאת החלטת להמשיך לשתף על הרילוקיישן?

"מאז ומתמיד אני משתפת ברשתות החברתיות. זה שינוי משמעותי בחיים שלי אז החלטתי לשתף בו. יש קהל מאוד גדול שזה מעניין אותו. עם כל התגובות הרעות, היו גם המון תגובות טובות של אנשים שפרגנו או התייעצו איתי איך לעשות את זה או אפילו אמרו שנתתי להם השראה".

את לא חוששת לעודד תופעה של יציאה מהארץ?

"אף פעם לא המלצתי לאנשים אחרים לרדת מהארץ. אם בן אדם בא אליי ואומר לי שהוא חושב לעשות את זה אני אעזור לו בקטע חברי, אבל אני לא באה לאף אחד ואומרת 'תקשיב, כדאי לך'. אני גם לא חושבת שזה מתאים לכל אחד, אני אף פעם לא אעודד את זה".