ד"ר ברוך כהנא: "לא מפתיע אותי שהחטופים חזרו לשורשים היהודיים שלהם"

החזרה של פדויי השבי מלווה בתופעה מפתיעה-לא-מפתיעה: התחזקות באמונה. חטופים רבים ששבו מהגיהנום בעזה שינו את אורח חייהם, שהיה לעיתים חילוני לחלוטין, ואימצו גינונים דתיים. אגם ברגר היא הדוגמה הקלאסית לכך, מי שהפכה לסמל כששמרה על כשרות ועל צומות עוד בעזה, אך גם עומר שם טוב שעשה קידוש, קית' סיגל שביקש כיפה בשבת הראשונה לאחר ששוחרר, ועוד רבים. בשיחה עם ד"ר ברוך כהנא, פסיכולוג קליני, חבר המכון היונגיאני וממייסדי מכון רוטנברג לפסיכולוגיה יהודית, אנחנו מנסים להבין קצת יותר לעומק את העניין. "אני אגיד משהו לא מפתיע: אדם חייב שתהיה משמעות לחייו", פותח ד"ר כהנא, "וככל שהמצוקה גדולה יותר, הצורך הזה גדול יותר". בשיחה איתו אנחנו נעים בין הבנת הכוחות הפועלים בשוק הרעיונות הנוכחי, הבנת מבנה הנפש וגם מבט רחב יותר על התהליכים שעוברת החברה הישראלי.

"עצם זה שבמציאות של השבי החטופים חיפשו משמעות, נאחזו בה ולא התפרקו לגמרי, זה מעיד על גבורה יוצאת דופן"

אוקיי, האדם מחפש משמעות. למה הוא הולך דווקא ליהדות?

"בראשית המדינה כשהציונות בערה בלבבות והיו אידיאלים כמו סוציאליזם, אדם היה יכול להרגיש את עצם הקשר שלו לעולם הציוני ולבניין הארץ כמשמעות. במציאות התרבותית הנוכחית העולם החילוני לא מצליח לספק את הסחורה. כשאדם נמצא במצוקה הוא חייב להיאחז במשמעות וזה טבעי לפנות אל מקורות עתיקים יותר, בני הנוער שמניחים תפילין הם דוגמא טובה. אנשים מחפשים נקודת אחיזה במציאות מעבר למה שמקיף אותם ביומיום. אצל החטופים הצורך הזה חזק פי אלף. זה לא היה מפתיע אותי אם מישהו מהם היה מתחבר למקום בודהיסטי לדוגמא, הבודהיזם זה כוח עולה".

איך עובד המנגנון הזה, של לחפש משמעות?

"האדם מנסה לפרש לעצמו את החיים שלו בכל רגע ורגע, וכשאדם בתוך הלם אז יותר קשה לו להתחיל לספר לעצמו את הסיפור שלו באופן קוגניטיבי. עצם זה שבמציאות של השבי החטופים חיפשו משמעות, נאחזו בה ולא התפרקו לגמרי, זה מעיד על גבורה יוצאת דופן. כשלוקחים לאדם את הצרכים הבסיסיים, ושמענו על חרפת רעב, יותר קשה להתחיל להתפלסף. אבל אדרבה, זה עצמו יוצר צורך אדיר".

"אף אחד לא יכול למצוא את כל המשמעות בתוך הסיפור האישי שלו בלבד, כל אחד הוא חלק מסיפור גדול יותר וצריך להרגיש שהסיפור הגדול הוא סיפור שהוא מאמין בו"

ומה עם משפחה? למה שהמשפחה לא תקבל מקום מרכזי יותר מאשר אלוהים והיהדות?

"המקום המשפחתי ודאי חלק מהסיפור, אין ויכוח בכלל. לא שמעתי על חטוף אחד שחזר ולא אמר 'קיבלתי כוח מזה שידעתי שחושבים עליי'. זה פשוט, אבל זה לא מספיק. במצב הזה אתה צריך לאחוז בכל המשאבים, ואז הולכים למקומות הרוחניים. בשדה הרעיונות הקיים יש למקום של השורשים היהודיים עוצמה גדולה וזה לא מפתיע אותי. היכולת למצוא משהו כזה, להחזיק אותו ולשמור עליו, במידה רבה זה מה שיכול לשמור על צלם אנוש. ברגע שיש לך נקודה שאתה מאמין בה ומחזיק אותה, זה נותן לך את שאר הרוח והיכולת לזכור מי אתה. אני נפעם מהצורה שבה האנשים האלה חוזרים, עולה בי תחושה של גבורה אדירה".

מה זו הנקודה הזו? אמונה במשהו שגדול ממני?

"לדעתי כן. קשר למשהו שאני תופס כגדול ממני זה דבר שנותן משמעות, הצעד הבא הוא שהסבל שאני עובר הוא סבל למען משהו. יש שורשים עמוקים ועכשיו אני חלק מהם. אף אחד לא יכול למצוא את כל המשמעות בתוך הסיפור האישי שלו בלבד, כל אחד הוא חלק מסיפור גדול יותר וצריך להרגיש שהסיפור הגדול הוא סיפור שהוא מאמין בו. הדבר הזה נכון גם למערכת החברתית הישראלית שמתחברת למקומות עמוקים יותר ביהדות שלה. צריכים לזכור שזה לא בהכרח יהדות במובן האורתודוקסי, אני לא בטוח שכולם הולכים מחר לקנות קיצור שולחן ערוך ולדקדק בכל תג ותג".

"אני משער שחלק מהחטופים יהפכו להיות מרכיב מסוים בחיפוש דרך שכל החברה שלנו עומדת לפתחו"

ומה יקרה עם הדבר הזה הלאה?

"אני משער שחלק גדול מהחטופים ימשיך לחפש ולמצוא לדעתי זה גם מה שיקרה לנו כחברה, כמו שהחטופים עברו דברים גם אנחנו עברנו כחברה. היום אנחנו חברה פוסט-טראומטית. העוצמה של כל מיני עוגנים שהחזקנו התרופפה. בתקופה שקדמה לטבח, לדוגמא, היה המאבק על הדמוקרטיה. הרבה אנשים שחשבו שהגנה על דמוקרטיה לפי תפיסתם נותנת להם משמעות. אני לא רואה את זה היום תופס. לנוכח העוצמות של מה שחווינו המאבק ברפורמה המשפטית לא נותן את העוצמות שאולי בעבר הוא הצליח לתת. אני משער שחלק מהחטופים יהפכו להיות מרכיב מסוים בחיפוש דרך שכל החברה שלנו עומדת לפתחו".

אתה יכול לתת קווים לחיפושי הדרך האלה?

"יש חיפוש, והחיפוש הולך לכל מיני מקומות. קשה לי לראות את החיפוש הזה מגיע לחזרה בתשובה נוסח שנות ה-70, שפשוט נחזור למשהו קיים. תסתכל על משפחת בנאי, או שולי רנד, אלה אנשים שסוללים דרך שלא הייתה. אני יכול לראות חיפוש רוחני שבהחלט יש לו פוטנציאל ליצור יצירה חדשה. אנחנו בחיפוש דרך שישפיע על כולם. כשאדם מתחיל לחפש, אני לא יודע מה הוא ימצא. לדעתי זה יגיע למקומות עמוקים: נראה כל מיני הרהורים חדשים על מה זה גאולה, לאן אנחנו הולכים, מה אומרת ההיסטוריה, אם היא אומרת משהו, המקום שלנו מול תרבויות אחרות, עמידה מול רוע. יש כל כך הרבה שאלות שאנחנו עומדים מולן. אנחנו כבר ממש בתוך תהליך, וחלק מההגדרה של תהליך זה שאתה לא יודע איך הוא יגמר".